Job 39
1 Do thou know the time when the wild goats of the rock bring forth? Or can thou mark when the hinds do calve?
| הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃ |
2 Can thou number the months that they fulfill? Or do thou know the time when they bring forth?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃ |
3 They bow themselves. They bring forth their young. They cast out their pains.
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃ |
4 Their young ones become strong. They grow up in the open field. They go forth, and return not again.
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃ |
5 Who has sent out the wild donkey free? Or who has loosed the bonds of the swift donkey
| מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃ |
6 whose home I have made the wilderness, and the salt land his dwelling-place?
| אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃ |
7 He scorns the tumult of the city, neither does he hear the shoutings of the driver.
| ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃ |
8 The range of the mountains is his pasture, and he searches after every green thing.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃ |
9 Will the wild-ox be content to serve thee? Or will he abide by thy crib?
| היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃ |
10 Can thou bind the wild-ox with his band in the furrow? Or will he harrow the valleys after thee?
| התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃ |
11 Will thou trust him because his strength is great? Or will thou leave to him thy labor?
| התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃ |
12 Will thou confide in him that he will bring home thy seed, and gather the grain of thy threshing-floor?
| התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃ |
13 The wings of the ostrich wave proudly, but are they the pinions and plumage of love?
| כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃ |
14 For she leaves her eggs on the ground, and warms them in the dust.
| כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃ |
15 And she forgets that the foot may crush them, or that the wild beast may trample them.
| ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃ |
16 She deals hardly with her young ones, as if they were not hers. Though her labor be in vain, she is without fear,
| הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃ |
17 because God has deprived her of wisdom, nor has he imparted understanding to her.
| כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃ |
18 The time she lifts up herself on high she scorns the horse and his rider.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃ |
19 Have thou given the horse his might? Have thou clothed his neck with the quivering mane?
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃ |
20 Have thou made him to leap as a locust? The glory of his snorting is awesome.
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃ |
21 He paws in the valley, and rejoices in his strength. He goes out to meet the armed men.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃ |
22 He mocks at fear, and is not dismayed. Neither does he turn back from the sword.
| ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃ |
23 The quiver rattles against him, the flashing spear and the javelin.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃ |
24 He swallows the ground with fierceness and rage, nor does he believe that it is the voice of the trumpet.
| ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃ |
25 As often as the trumpet sounds he says, Aha! And he smells the battle afar off, the thunder of the captains, and the shouting.
| בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃ |
26 Is it by thy wisdom that the hawk soars, and stretches her wings toward the south?
| המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃ |
27 Is it at thy command that the eagle mounts up, and makes her nest on high?
| אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃ |
28 She dwells on the cliff, and makes her home upon the point of the cliff and the stronghold.
| סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃ |
29 From there she spies out the prey. Her eyes behold it afar off.
| משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃ |
30 Her young ones also suck up blood. And where the slain are, there is she.
| ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃ |
