Job 19
1 Then Job answered, and said,
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 How long will ye vex my soul, and break me in pieces with words?
| עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃ |
3 These ten times ye have reproached me. Ye are not ashamed that ye deal hardly with me.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃ |
4 And be it indeed that I have erred, my error remains with myself.
| ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃ |
5 If indeed ye will magnify yourselves against me, and plead against me my reproach,
| אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃ |
6 know now that God has subverted me, and has encompassed me with his net.
| דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃ |
7 Behold, I cry out of wrong, but I am not heard. I cry for help, but there is no justice.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃ |
8 He has walled up my way that I cannot pass, and has set darkness in my paths.
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃ |
9 He has stripped me of my glory, and taken the crown from my head.
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃ |
10 He has broken me down on every side, and I am gone. And he has plucked up my hope like a tree.
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃ |
11 He has also kindled his wrath against me. And he considers me to him as his adversaries.
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃ |
12 His troops come on together, and cast up their way against me, and encamp round about my tent.
| יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃ |
13 He has put my brothers far from me, and my acquaintances are wholly estranged from me.
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃ |
14 My kinsfolk have failed, and my familiar friends have forgotten me.
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃ |
15 Those who dwell in my house, and my maids, reckon me for a stranger; I am an alien in their sight.
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃ |
16 I call to my servant, and he gives me no answer. I entreat him with my mouth.
| לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃ |
17 My breath is strange to my wife, and my supplication to the sons of my own mother.
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃ |
18 Even young children despise me. If I arise, they speak against me.
| גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃ |
19 All my familiar friends abhor me, and those whom I loved are turned against me.
| תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃ |
20 My bone cleaves to my skin and to my flesh, and I have escaped with the skin of my teeth.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃ |
21 Have pity upon me, have pity upon me, O ye my friends, for the hand of God has touched me.
| חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃ |
22 Why do ye persecute me as God, and are not satisfied with my flesh?
| למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃ |
23 O that my words were now written! O that they were inscribed in a book,
| מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ |
24 that they were engraved in the rock forever with an iron pen and lead!
| בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ |
25 But as for me I know that my Redeemer lives, and at last he will stand up upon the earth.
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ |
26 And after my skin, this body, is destroyed, then outside my flesh I shall see God,
| ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ |
27 whom I, even I, shall see on my side, and my eyes shall behold, and not as a stranger. My heart is consumed within me.
| אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃ |
28 If ye say, How we will persecute him! And that the root of the matter is found in me,
| כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃ |
29 be ye afraid of the sword. For wrath brings the punishments of the sword, that ye may know there is a judgment.
| גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃ |
