Habakkuk 3
1 A prayer of Habakkuk the prophet, set to Shigionoth.
| תפלה לחבקוק הנביא על שגינות׃ |
2 O Jehovah, I have heard the report of thee, and am afraid. O Jehovah, revive thy work in the midst of the years. In the midst of the years make it known. In wrath remember mercy.
| יהוה שמעתי שמעך יראתי יהוה פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברגז רחם תזכור׃ |
3 God came from Teman, and the Holy One from mount Paran. (Selah) His glory covered the heavens, and the earth was full of his praise.
| אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ׃ |
4 And his brightness was as the light. He had rays from his hand, and there was the hiding of his power.
| ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזה׃ |
5 Before him went the pestilence. And fiery bolts went forth at his feet.
| לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו׃ |
6 He stood, and measured the earth. He beheld, and drove apart the nations. And the eternal mountains were scattered. The everlasting hills bowed. His goings were as of old.
| עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים ויתפצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו׃ |
7 I saw the tents of Cushan in affliction. The curtains of the land of Midian trembled.
| תחת און ראיתי אהלי כושן ירגזון יריעות ארץ מדין׃ |
8 Was Jehovah displeased with the rivers? Was thine anger against the rivers, or thy wrath against the sea, that thou rode upon thy horses, upon thy chariots of salvation?
| הבנהרים חרה יהוה אם בנהרים אפך אם בים עברתך כי תרכב על סוסיך מרכבתיך ישועה׃ |
9 Thy bow was made quite bare. The oaths to the tribes were a sure word. (Selah) Thou split the earth with rivers.
| עריה תעור קשתך שבעות מטות אמר סלה נהרות תבקע ארץ׃ |
10 The mountains saw thee, and were afraid. The tempest of waters passed by. The deep uttered its voice, and lifted up its hands on high.
| ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא׃ |
11 The sun and moon stood still in their habitation, at the light of thine arrows as they went, at the shining of thy glittering spear.
| שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך׃ |
12 Thou marched though the land in indignation. Thou threshed the nations in anger.
| בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים׃ |
13 Thou went forth for the salvation of thy people, for the salvation of thine anointed. Thou wound the head out of the house of the wicked man, laying bare the foundation even to the neck. (Selah)
| יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה׃ |
14 Thou pierced with his own staves the head of his warriors. They came as a whirlwind to scatter me. Their rejoicing was as to devour the poor man secretly.
| נקבת במטיו ראש פרזו יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר׃ |
15 Thou walked through the sea with thy horses, the heap of mighty waters.
| דרכת בים סוסיך חמר מים רבים׃ |
16 I heard, and my body trembled. My lips quivered at the voice. Rottenness enters into my bones, and I tremble in my place, because I must wait quietly for the day of trouble, for the coming up of the people who invade us.
| שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו׃ |
17 For though the fig tree shall not flourish, nor shall fruit be in the vines; the labor of the olive shall fail, and the fields shall yield no food; the flock shall be cut off from the fold, and there shall be no herd in the stalls;
| כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים׃ |
18 yet I will rejoice in Jehovah. I will joy in the God of my salvation.
| ואני ביהוה אעלוזה אגילה באלהי ישעי׃ |
19 Jehovah, the Lord, is my strength. And he makes my feet like hinds' feet, and will make me to walk upon my high places.
| יהוה אדני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידרכני למנצח בנגינותי׃ |
