Daniel 6
1 It pleased Darius to set over the kingdom a hundred and twenty satraps, who should be throughout the whole kingdom,
| שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין--די להון בכל מלכותא |
2 and over them three presidents, of whom Daniel was one, that these satraps might give account to them, and that the king should have no damage.
| ועלא מנהון סרכין תלתה די דניאל חד מנהון די להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא להוא נזק |
3 Then this Daniel was distinguished above the presidents and the satraps, because an excellent spirit was in him, and the king thought to set him over the whole realm.
| אדין דניאל דנה הוא מתנצח על סרכיא ואחשדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על כל מלכותא |
4 Then the presidents and the satraps sought to find occasion against Daniel concerning the kingdom, but they could find no occasion nor fault, inasmuch as he was faithful, nor was there any error or fault found in him.
| אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל--מצד מלכותא וכל עלה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל קבל די מהימן הוא וכל שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי |
5 Then these men said, We shall not find any occasion against this Daniel unless we find it against him concerning the law of his God.
| אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל עלא להן השכחנא עלוהי בדת אלהה |
6 Then these presidents and satraps assembled together to the king, and said thus to him: King Darius, live forever.
| אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי |
7 All the presidents of the kingdom, the deputies and the satraps, the counselors and the governors, have consulted together to establish a royal statute, and to make a strong interdict, that whoever shall ask a petition of any god or man for thirty days, except of thee, O king, he shall be cast into the den of lions.
| אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל די יבעא בעו מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא--יתרמא לגב אריותא |
8 Now, O king, establish the interdict, and sign the writing, that it be not changed, according to the law of the Medes and Persians, which does not alter.
| כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת מדי ופרס די לא תעדא |
9 Therefore king Darius signed the writing and the interdict.
| כל קבל דנה--מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא |
10 And when Daniel knew that the writing was signed, he went into his house (now his windows were open in his chamber toward Jerusalem) and he knelt upon his knees three times a day, and prayed, and gave thanks before his God, as he did formerly.
| ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה |
11 Then these men assembled together, and found Daniel making petition and supplication before his God.
| אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל--בעה ומתחנן קדם אלהה |
12 Then they came near, and spoke before the king concerning the king's interdict. Have thou not signed an interdict, that every man who shall make petition to any god or man within thirty days, except to thee, O king, shall be cast into the den of lions? The king answered and said, The thing is true according to the law of the Medes and Persians, which does not alter.
| באדין קרבו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא--הלא אסר רשמת די כל אנש די יבעא מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת מדי ופרס--די לא תעדא |
13 Then they answered and said before the king, That Daniel, who is of the sons of the captivity of Judah, does not regard thee, O king, nor the interdict that thou have signed, but makes his petition three times a day.
| באדין ענו ואמרין קדם מלכא--די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם עליך (עלך) מלכא טעם ועל אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה |
14 Then the king, when he heard these words, was very displeased, and set his heart on Daniel to deliver him. And he labored till the going down of the sun to rescue him.
| אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה |
15 Then these men assembled together to the king, and said to the king, Know, O king, that it is a law of the Medes and Persians, that no interdict nor statute which the king establishes may be changed.
| באדין גבריא אלך הרגשו על מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל אסר וקים די מלכא יהקים לא להשניה |
16 Then the king commanded, and they brought Daniel, and cast him into the den of lions. Now the king spoke and said to Daniel, Thy God whom thou serve continually, he will deliver thee.
| באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה (אנת) פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך |
17 And a stone was brought, and laid upon the mouth of the den. And the king sealed it with his own signet, and with the signet of his lords, that nothing might be changed concerning Daniel.
| והיתית אבן חדה ושמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל |
18 Then the king went to his palace, and passed the night fasting, nor were instruments of music brought before him. And his sleep fled from him.
| אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי |
19 Then the king arose very early in the morning, and went in haste to the den of lions.
| באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה--לגבא די אריותא אזל |
20 And when he came near to the den to Daniel, he cried with a lamentable voice. The king spoke and said to Daniel, O Daniel, servant of the living God, is thy God, whom thou serve continually, able to deliver thee from the lions?
| וכמקרבה לגבא--לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא--אלהך די אנתה (אנת) פלח לה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא |
21 Then Daniel said to the king, O king, live forever.
| אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי |
22 My God has sent his agent, and has shut the lions' mouths, and they have not hurt me, inasmuch as before him innocence was found in me. And also before thee, O king, I have done no harm.
| אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא--ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמיך (קדמך) מלכא חבולה לא עבדת |
23 Then the king was exceedingly glad, and commanded that they should take Daniel up out of the den. So Daniel was taken up out of the den, and no manner of harm was found upon him, because he had trusted in his God.
| באדין מלכא שגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן גבא והסק דניאל מן גבא וכל חבל לא השתכח בה--די הימן באלהה |
24 And the king commanded, and they brought those men who had accused Daniel, and they cast them into the den of lions, them, their sons, and their wives. And the lions had the mastery of them, and broke all their bones in pieces, before they came to the bottom of the den.
| ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו |
25 Then king Darius wrote to all the peoples, nations, and languages, who dwell in all the earth: Peace be multiplied to you.
| באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין (דירין) בכל ארעא--שלמכון ישגא |
26 I make a decree, that in all the dominion of my kingdom men tremble and fear before the God of Daniel, for he is the living God, and steadfast forever. And his kingdom is that which shall not be destroyed, and his dominion shall be even to the end.
| מן קדמי שים טעם--די בכל שלטן מלכותי להון זאעין (זיעין) ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושלטנה עד סופא |
27 He delivers and rescues, and he works signs and wonders in heaven and in earth, who has delivered Daniel from the power of the lions.
| משיזב ומצל--ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזב לדניאל מן יד אריותא |
28 So this Daniel prospered in the reign of Darius, and in the reign of Cyrus the Persian.
| ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסיא (פרסאה) |
