< Romerne 10 >

1 Brødre! mit Hjertes Ønske og Bøn til Gud for dem er om deres Frelse.
אחים יקרים, משאלת לבי ותפילתי העמוקה ביותר היא שהיהודים ייוושעו.
2 Thi jeg giver dem det Vidnesbyrd, at de have Nidkærhed for Gud, men ikke med Forstand;
אני יודע שהם מסורים לאלוהים על פי דרכם, אך מסירות זאת אינה מבוססת על הבנה נכונה של הכתובים.
3 thi da de ikke kendte Guds. Retfærdighed og tragtede efter at opstille deres egen Retfærdighed, så bøjede de sig ikke under Guds Retfærdighed.
היהודים אינם מבינים שישוע המשיח הקריב את עצמו, כדי לסלוח לחטאיהם ולהצדיקם בעיני אלוהים. הם מנסים ליצור צדקה משלהם וכך לא נכנעים לצדקת ה׳.
4 Thi Kristus er Lovens Ende til Retfærdighed for hver den, som tror.
שכן המשיח הוא תכלית התורה, והוא מצדיק את כל המאמין בו.
5 Moses skriver jo, at det Menneske, som gør den Retfærdighed, der er af Loven, skal leve ved den.
משה כתב על צדקה וישועה מתוך קיום התורה, ואמר שאדם המקיים את כל מצוות התורה בלי יוצא מן הכלל, ייוושע ויחיה (”אשר יעשה אתם האדם וחי בהם“).
6 Men Retfærdigheden af Tro siger således: Sig ikke i dit Hjerte: Hvem vil fare op til Himmelen? nemlig for at hente Kristus ned;
ואילו ישועה הנובעת מאמונה אומרת:”אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה?“זאת, כדי להוריד את המשיח לארץ.
7 eller: Hvem vil fare ned i Afgrunden? nemlig for at hente Kristus op fra de døde. (Abyssos g12)
או”מי ירד לתהום?“זאת, כדי להשיב את המשיח לחיים. (Abyssos g12)
8 Men hvad, siger den? Ordet er dig nær, i din Mund og i dit Hjerte, det er det Troens Ord, som vi prædike.
הישועה שאנו מבשרים נובעת מאמונה בישוע המשיח, והיא בהישג־ידו של כל אחד מאיתנו; למעשה היא בפינו ובלבנו.
9 Thi dersom du med din Mund bekender Jesus som Herre og tror i dit Hjerte, at Gud oprejste ham fra de døde, da skal du blive frelst.
שכן אם תודה בפיך לפני בני־האדם שישוע הוא אדונך, ותאמין בלבך שאלוהים הקימו לתחייה מן המתים, תיוושע.
10 Thi med Hjertet tror man til Retfærdighed, og med Munden bekender man til Frelse.
משום שאמונת הלב מצדיקה אותנו לפני אלוהים, ומתוך אמונה שבלב אנחנו מודים בפינו וניוושע.
11 Skriften siger jo: "Hver den, som tror på ham, skal ikke blive til Skamme."
וכתבי־הקודש אומרים לנו שכל המאמין במשיח לא יבוש.
12 Thi der er ikke Forskel på Jøde og Græker; thi den samme er alles Herre, rig nok for alle dem, som påkalde ham.
”כל המאמין“פירושו: יהודים וגויים ללא הבדל, כי לכולנו אדון אחד המעניק מעושרו לכל המבקש ממנו.
13 Thi hver den, som påkalder Herrens Navn, skal blive frelst.
שכן”כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט“!
14 Hvorledes skulde de nu påkalde den, på hvem de ikke have troet? og hvorledes skulde de tro den, som de ikke have hørt? og hvorledes skulde de høre, uden der er nogen, som prædiker?
אך כיצד הם יקראו בשם ה׳ ויבקשו ממנו להושיעם, אם אינם מאמינים בו כלל? וכיצד יאמינו בו אם מעולם לא שמעו עליו? וכיצד ישמעו עליו אם איש אינו מספר להם?
15 og hvorledes skulde de prædike, dersom de ikke bleve udsendte? Som der er skrevet: "Hvor dejlige. ere deres Fødder, som forkynde godt Budskab."
וכיצד יספר להם מישהו אם לא נשלח אליהם? לכך מתכוון הכתוב:”מה נאוו רגלי מבשרי טוב“.
16 Dog ikke alle løde Evangeliet; thi Esajas siger: "Herre! hvem troede det, (han hørte af os?")
אולם לא כל מי ששמע את בשורת אלוהים האמין בה, כפי שאמר ישעיהו:”מי האמין לשמועתנו?“
17 Altså kommer Troen af det. som høres, men det, som høres, kommer igennem Kristi Ord.
בכל זאת, האמונה מתעוררת על־ידי שמיעת הבשורה, והבשורה היא דבר המשיח.
18 Men jeg siger: Have de ikke hørt? Jo vist, "over hele Jorden er deres Røst udgået og til Jorderiges Grænser deres Ord."
אולם מה בנוגע ליהודים, האם לא שמעו את דבר ה׳? כן, הם שמעו, שהרי”בכל־הארץ יצא קולם, ובקצה תבל מליהם“.
19 Men jeg siger: Har Israel ikke forstået det? Først siger Moses: "Jeg vil gøre eder nidkære på et Folk, som ikke er et Folk, imod et uforstandigt Folk vil jeg opirre eder."
ואם עם־ישראל שמע, האם לא הבין? עם־ישראל אכן הבין, כי משה אמר להם:”אני אקניאם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם“. כלומר, ה׳ יעורר את קנאת בני־ישראל על ידי הגויים.
20 Men Esajas drister sig til at sige: "Jeg blev funden af dem, som ikke søgte mig; jeg blev åbenbar for dem. som ikke spurgte efter mig."
ישעיהו הנביא הוסיף על כך ואמר, כי אלה שלא חיפשו את אלוהים ולא דרשו אותו, הם שימצאו אותו.
21 Men om Israel siger han: "Den hele Dag udstrakte jeg mine Hænder imod et ulydigt og genstridigt Folk."
ואילו על עם־ישראל הוא אומר:”פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומורה“.

< Romerne 10 >