< Salme 120 >

1 (Sang til Festrejserne.) Jeg råbte til HERREN i Nød, og han svarede mig.
שִׁיר הַֽמַּעֲלוֹת אֶל־יְהֹוָה בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַֽיַּעֲנֵֽנִי׃
2 HERRE, udfri min Sjæl fra Løgnelæber, fra den falske Tunge!
יְֽהֹוָה הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת־שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּֽה׃
3 Der ramme dig dette og hint, du falske Tunge!
מַה־יִּתֵּן לְךָ וּמַה־יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּֽה׃
4 Den stærkes Pile er hvæsset ved glødende Gyvel.
חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִֽים׃
5 Ve mig, at jeg må leve som fremmed i Mesjek, bo iblandt Kedars Telte!
אֽוֹיָה־לִי כִּי־גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִֽם־אׇהֳלֵי קֵדָֽר׃
6 Min Sjæl har længe nok boet blandt Folk, som hader Fred.
רַבַּת שָֽׁכְנָה־לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלֽוֹם׃
7 Jeg vil Fred; men taler jeg, vil de Krig!
אֲֽנִי־שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָֽה׃

< Salme 120 >