Salme 109
1 (Til Sangmesteren. Af David. En Salme.) Du min Lovsangs Gud, vær ej tavs!
| למנצח לדוד מזמור אלהי תהלתי אל-תחרש |
2 Thi en gudløs, svigefuld Mund har de åbnet imod mig, taler mig til med Løgntunge,
| כי פי רשע ופי-מרמה--עלי פתחו דברו אתי לשון שקר |
3 med hadske Ord omringer de mig og strider imod mig uden Grund;
| ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם |
4 til Løn for min Kærlighed er de mig fjendske, skønt jeg er idel Bøn;
| תחת-אהבתי ישטנוני ואני תפלה |
5 de gør mig ondt for godt, gengælder min Kærlighed med Had.
| וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי |
6 Straf ham for hans Gudløshed, lad en Anklager stå ved hans højre,
| הפקד עליו רשע ושטן יעמד על-ימינו |
7 lad ham gå dømt fra Retten, hans Bøn blive regnet for Synd;
| בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה |
8 hans Livsdage blive kun få, hans Embede tage en anden;
| יהיו-ימיו מעטים פקדתו יקח אחר |
9 hans Børn blive faderløse, hans Hustru vorde Enke;
| יהיו-בניו יתומים ואשתו אלמנה |
10 hans Børn flakke om og tigge, drives bort fra et øde Hjem;
| ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם |
11 Ågerkarlen rage efter alt, hvad han har, og fremmede rane hans Gods;
| ינקש נושה לכל-אשר-לו ויבזו זרים יגיעו |
12 ingen være langmodig imod ham, ingen ynke hans faderløse;
| אל-יהי-לו משך חסד ואל-יהי חונן ליתומיו |
13 hans Afkom gå til Grunde, hans Navn slettes ud i næste Slægt:
| יהי-אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם |
14 lad hans Fædres Skyld ihukommes hos HERREN, lad ikke hans Moders Synd slettes ud,
| יזכר עון אבתיו--אל-יהוה וחטאת אמו אל-תמח |
15 altid være de, HERREN for Øje; hans Minde vorde udryddet af Jorden,
| יהיו נגד-יהוה תמיד ויכרת מארץ זכרם |
16 fordi det ej faldt ham ind at vise sig god, men han forfulgte den arme og fattige og den, hvis Hjerte var knust til Døde;
| יען-- אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש-עני ואביון--ונכאה לבב למותת |
17 han elsked Forbandelse, så lad den nå ham; Velsignelse yndede han ikke, den blive ham fjern!
| ויאהב קללה ותבואהו ולא-חפץ בברכה ותרחק ממנו |
18 Han tage Forbandelse på som en Klædning, den komme som Vand i hans Bug, som Olie ind i hans Ben;
| וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו |
19 den blive en Dragt, han tager på, et Bælte, han altid bærer!
| תהי-לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה |
20 Det være mine Modstanderes Løn fra HERREN, dem, der taler ondt mod min Sjæl.
| זאת פעלת שטני מאת יהוה והדברים רע על-נפשי |
21 Men du, o HERRE, min Herre, gør med mig efter din Godhed og Nåde, frels mig for dit Navns Skyld!
| ואתה יהוה אדני-- עשה-אתי למען שמך כי-טוב חסדך הצילני |
22 Thi jeg er arm og fattig, mit Hjerte vånder sig i mig;
| כי-עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי |
23 som Skyggen, der hælder, svinder jeg bort, som Græshopper rystes jeg ud;
| כצל-כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה |
24 af Faste vakler mine Knæ, mit Kød skrumper ind uden Salve;
| ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן |
25 til Spot for dem er jeg blevet, de ryster på Hovedet, når de
| ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם |
26 Hjælp mig, HERRE min Gud, frels mig efter din Miskundhed,
| עזרני יהוה אלהי הושיעני כחסדך |
27 så de sander, det var din Hånd, dig, HERRE, som gjorde det!
| וידעו כי-ידך זאת אתה יהוה עשיתה |
28 Lad dem forbande, du vil velsigne, mine uvenner vorde til Skamme, din Tjener glæde sig;
| יקללו-המה ואתה תברך קמו ויבשו--ועבדך ישמח |
29 lad mine Fjender klædes i Skændsel, iføres Skam som en Kappe!
| ילבשו שוטני כלמה ויעטו כמעיל בשתם |
30 Med min Mund vil jeg højlig takke HERREN, prise ham midt i Mængden;
| אודה יהוה מאד בפי ובתוך רבים אהללנו |
31 thi han står ved den fattiges højre at fri ham fra dem, der dømmer hans Sjæl.
| כי-יעמד לימין אביון-- להושיע משפטי נפשו |
