Ordsprogene 14
1 Visdom bygger sit hus, dårskabs hænder river det ned.
| חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו |
2 Hvo redeligt vandrer, frygter HERREN, men den, som går Krogveje, agter ham ringe.
| הולך בישרו ירא יהוה ונלוז דרכיו בוזהו |
3 I Dårens Mund er Ris til hans Ryg, for de vise står Læberne Vagt.
| בפי-אויל חטר גאוה ושפתי חכמים תשמורם |
4 Når der ikke er Okser, er Laden tom, ved Tyrens Kraft bliver Høsten stor.
| באין אלפים אבוס בר ורב-תבואות בכח שור |
5 Sanddru Vidne lyver ikke, det falske Vidne farer med Løgn.
| עד אמונים לא יכזב ויפיח כזבים עד שקר |
6 Spotter søger Visdom, men finder den ikke, til Kundskab kommer forstandig let.
| בקש-לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל |
7 Gå fra en Mand, som er en Tåbe, der mærker du intet til Kundskabs Læber.
| לך מנגד לאיש כסיל ובל-ידעת שפתי-דעת |
8 Den kloge i sin Visdom er klar på sin Vej, men Tåbers Dårskab er Svig.
| חכמת ערום הבין דרכו ואולת כסילים מרמה |
9 Med Dårer driver Skyldofret Spot, men Velvilje råder iblandt retsindige.
| אולים יליץ אשם ובין ישרים רצון |
10 Hjertet kender sin egen Kvide, fremmede blander sig ej i dets Glæde.
| לב--יודע מרת נפשו ובשמחתו לא-יתערב זר |
11 Gudløses Hus lægges øde, retsindiges Telt står i Blomst.
| בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח |
12 Mangen Vej synes Manden ret, og så er dens Ende dog Dødens Veje.
| יש דרך ישר לפני-איש ואחריתה דרכי-מות |
13 Selv under Latter kan Hjertet lide, og Glædens Ende er Kummer.
| גם-בשחק יכאב-לב ואחריתה שמחה תוגה |
14 Af sine Veje mættes den frafaldne, af sine Gerninger den, som er god.
| מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב |
15 Den tankeløse tror hvert Ord, den kloge overtænker sine Skridt.
| פתי יאמין לכל-דבר וערום יבין לאשרו |
16 Den vise ængstes og skyr det onde, Tåben buser sorgløs på.
| חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח |
17 Den hidsige bærer sig tåbeligt ad, man hader rænkefuld Mand.
| קצר-אפים יעשה אולת ואיש מזמות ישנא |
18 De tankeløse giver dårskab i Arv, de kloge efterlader sig Kundskab.
| נחלו פתאים אולת וערומים יכתרו דעת |
19 Onde må bukke for gode, gudløse stå ved retfærdiges Døre.
| שחו רעים לפני טובים ורשעים על-שערי צדיק |
20 Fattigmand hades endog af sin Ven, men Rigmands Venner er mange.
| גם-לרעהו ישנא רש ואהבי עשיר רבים |
21 Den, der foragter sin Næste, synder, lykkelig den, der har Medynk med arme.
| בז-לרעהו חוטא ומחונן עניים (ענוים) אשריו |
22 De, som virker ondt, farer visselig vild; de, som virker godt, finder Nåde og Trofasthed.
| הלוא-יתעו חרשי רע וחסד ואמת חרשי טוב |
23 Ved al Slags Møje vindes der noget, Mundsvejr volder kun Tab.
| בכל-עצב יהיה מותר ודבר-שפתים אך-למחסור |
24 De vises Krone er Kløgt, Tåbers Krans er Dårskab.
| עטרת חכמים עשרם אולת כסילים אולת |
25 Sanddru Vidne frelser Sjæle; den, som farer med Løgn, bedrager.
| מציל נפשות עד אמת ויפח כזבים מרמה |
26 Den stærkes Tillid er HERRENs Frygt, hans Sønner skal have en Tilflugt.
| ביראת יהוה מבטח-עז ולבניו יהיה מחסה |
27 HERRENs Frygt er en Livsens Kilde, derved undgås Dødens Snarer.
| יראת יהוה מקור חיים-- לסור ממקשי מות |
28 At Folket er stort, er Kongens Hæder, Brist på Folk er Fyrstens Fald.
| ברב-עם הדרת-מלך ובאפס לאם מחתת רזון |
29 Den sindige er rig på Indsigt, den heftige driver det vidt i Dårskab.
| ארך אפים רב-תבונה וקצר-רוח מרים אולת |
30 Sagtmodigt Hjerte er Liv for Legemet, Avind er Edder i Benene.
| חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה |
31 At kue den ringe er Hån mod hans Skaber, han æres ved Medynk med fattige.
| עשק דל חרף עשהו ומכבדו חנן אביון |
32 Ved sin Ondskab styrtes den gudløse, ved lydefri Færd er retfærdige trygge.
| ברעתו ידחה רשע וחסה במותו צדיק |
33 Visdom bor i forstandiges Hjerte, i Tåbers Indre kendes den ikke.
| בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע |
34 Retfærdighed løfter et Folk, men Synd er Folkenes Skændsel.
| צדקה תרומם-גוי וחסד לאמים חטאת |
35 En klog Tjener har Kongens Yndest, en vanartet rammer hans Vrede.
| רצון-מלך לעבד משכיל ועברתו תהיה מביש |
