Lukas 22
1 Men de usyrede Brøds Højtid, som kaldes Påske, nærmede sig.
| ויקרב חג המצות הנקרא פסח׃ |
2 Og Ypperstepræsterne og de skriftkloge søgte, hvorledes de kunde slå ham ihjel; thi de frygtede for Folket.
| והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם׃ |
3 Men Satan gik ind i Judas, som kaldes Iskariot og var en af de tolv.
| והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר׃ |
4 Og han gik hen og talte med Ypperstepræsterne og Høvedsmændene om, hvorledes han vilde forråde ham til dem.
| וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם׃ |
5 Og de bleve glade og lovede at give ham Penge.
| וישמחו ויאתו לתת לו כסף׃ |
6 Og han tilsagde det; og han søgte Lejlighed til at forråde ham til dem uden Opløb.
| ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון׃ |
7 Men de usyrede Brøds Dag kom, på hvilken man skulde slagte Påskelammet.
| ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח׃ |
8 Og han udsendte Peter og Johannes og sagde: "Går hen og bereder os Påskelammet, at vi kunne spise det."
| וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה׃ |
9 Men de sagde til ham: "Hvor vil du, at vi skulle berede det?"
| ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו׃ |
10 Men han sagde til dem: "Se, når I ere komne ind i Staden, skal der møde eder en Mand, som bærer en Vandkrukke; følger ham til Huset, hvor han går ind,
| ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה׃ |
11 og I skulle sige til Husbonden i Huset: Mesteren siger: Hvor er det Herberge, hvor jeg kan spise Påskelammet med mine Disciple?
| ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃ |
12 Og han skal vise eder en stor Sal opdækket; der skulle I berede det."
| והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו׃ |
13 Og de gik hen og fandt det således, som han havde sagt dem; og de beredte Påskelammet.
| וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח׃ |
14 Og da Timen kom, satte han sig til Bords, og Apostlene med ham.
| ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו׃ |
15 Og han sagde til dem: "Jeg har hjerteligt længtes efter at spise dette Påskelam med eder, førend jeg lider.
| ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי׃ |
16 Thi jeg siger eder, at jeg skal ingen Sinde mere spise det, førend det bliver fuldkommet i Guds Rige."
| כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים׃ |
17 Og han tog en Kalk, takkede og sagde: "Tager dette, og deler det imellem eder!
| ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם׃ |
18 Thi jeg siger eder, at fra nu af skal jeg ikke drikke af Vintræets Frugt, førend Guds Rige kommer."
| כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים׃ |
19 Og han tog Brød, takkede og brød det og gav dem det og sagde: "Dette er mit Legeme, det, som gives for eder; gører dette til min Ihukommelse!"
| ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני׃ |
20 Ligeså tog han også Kalken efter Aftensmåltidet og sagde: "Denne Kalk er den nye Pagt i mit Blod, det, som udgydes for eder.
| וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם׃ |
21 Men se, hans Hånd, som forråder mig, er her på Bordet hos mig.
| אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן׃ |
22 Thi Menneskesønnen går bort, som det er beskikket; dog ve det Menneske, ved hvem han bliver forrådt!"
| כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר׃ |
23 Og de begyndte at spørge hverandre indbyrdes om, hvem af dem det dog kunde være, som skulde gøre dette.
| והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת׃ |
24 Men der opstod også en Trætte iblandt dem om, hvem at dem der måtte synes at være den største.
| וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם׃ |
25 Men han sagde til dem: "Folkenes Konger herske over dem, og de, som bruge Myndighed over dem, kaldes deres Velgørere.
| ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד׃ |
26 I derimod ikke således; men den ældste iblandt eder blive som den yngste, og Føreren som den, der tjener.
| ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת׃ |
27 Thi hvem er størst: den, som sidder til Bords? eller den, som tjener? Mon ikke den, som sidder til Bords? Men jeg er iblandt eder som den, der tjener.
| כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת׃ |
28 Men I ere de, som have holdt ud med mig i mine Fristelser.
| ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי׃ |
29 Og ligesom min Fader har tildelt mig Kongedømme, tildeler jeg eder
| לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות׃ |
30 at skulle spise og drikke ved mit Bord i mit Rige og sidde på Troner og dømme Israels tolv Stammer."
| למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל׃ |
31 Men Herren sagde: "Simon, Simon! se, Satan begærede eder for at sigte eder som Hvede.
| ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים׃ |
32 Men jeg bad for dig, at din Tro ikke skal svigte; og når du engang omvender dig, da styrk dine Brødre!"
| ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך׃ |
33 Men han sagde til ham: "Herre! jeg er rede til at gå med dig både i Fængsel og i Døden."
| והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות׃ |
34 Men han sagde: "Peter! jeg siger dig: Hanen skal ikke gale i Dag, førend du tre Gange har nægtet, at du kender mig."
| ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו׃ |
35 Og han sagde til dem: "Da jeg udsendte eder uden Pung og Taske og Sko, manglede I da noget?" Og de sagde: "Intet."
| ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר׃ |
36 Men han sagde til dem: "Men nu, den, som har en Pung, tage den med, ligeså også en Taske; og den, som ikke har noget Sværd, sælge sin Kappe og købe et!
| ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב׃ |
37 Thi jeg siger eder: Det, som er skrevet, bør opfyldes på mig, dette: "Og han blev regnet iblandt Overtrædere;" thi også med mig har det en Ende."
| כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו׃ |
38 Men de sagde: "Herre! se, her er to Sværd." Men han sagde til dem: "Det er nok."
| ויאמרו אדנינו הנה פה שתי חרבות ויאמר אליהם די׃ |
39 Og han gik ud og gik efter sin Sædvane til Oliebjerget; men også Disciplene fulgte ham.
| ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו׃ |
40 Men da han kom til Stedet, sagde han til dem: "Beder om ikke at falde i Fristelse."
| ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון׃ |
41 Og han rev sig løs fra dem, så meget som et Stenkast, og faldt på Knæ, bad og sagde:
| והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר׃ |
42 "Fader, vilde du dog tage denne Kalk fra mig! dog ske ikke min Villie, men din!"
| אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך׃ |
43 Men en Engel fra Himmelen viste sig for ham og styrkede ham.
| וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו׃ |
44 Og da han var i Dødsangst, bad han heftigere; men hans Sved blev som Blodsdråber, der faldt ned på Jorden.
| ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ׃ |
45 Og da han stod op fra Bønnen og kom til Disciplene, fandt han dem sovende af Bedrøvelse.
| ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃ |
46 Og han sagde til dem: "Hvorfor sove I? Står op og beder, for at I ikke skulle falde i Fristelse."
| ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו׃ |
47 Medens han endnu talte, se, da kom der en Skare; og han, som hed Judas, en af de tolv, gik foran dem og nærmede sig til Jesus for at kysse ham.
48 Men Jesus sagde til ham: "Judas! forråder du Menneskesønnen med et Kys?"
| ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם׃ |
49 Men da de, som vare omkring ham, så, hvad der vilde ske, sagde de: "Herre! skulle vi slå til med Sværd?"
| והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב׃ |
50 Og en af dem slog Ypperstepræstens Tjener og afhuggede hans højre Øre.
| ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית׃ |
51 Men Jesus tog til Orde og sagde: "Lad dem gøre også dette!" Og han rørte ved hans Øre og lægte ham.
| ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו׃ |
52 Men Jesus sagde til Ypperstepræsterne og Høvedsmændene for Helligdommen og de ældste, som vare komne til ham: "I ere gåede ud som imod en Røver med Sværd og Knipler.
| ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות׃ |
53 Da jeg var daglig hos eder i Helligdommen, udrakte I ikke Hænderne imod mig; men dette er eders Time og Mørkets Magt."
| ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך׃ |
54 Og de grebe ham og førte ham bort og bragte ham ind i Ypperstepræstens Hus; men Peter fulgte efter i Frastand.
| ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק׃ |
55 Og de tændte en Ild midt i Gården og satte sig sammen, og Peter sad midt iblandt dem.
| ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם׃ |
56 Men en Pige så ham sidde i Lysskæret og stirrede på ham og sagde: "Også denne var med ham."
| ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו׃ |
57 Men han fornægtede ham og sagde: "Jeg kender ham ikke. Kvinde!"
| ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו׃ |
58 Og lidt derefter så en anden ham og sagde: "Også du er en af dem." Men Peter sagde: "Menneske! det er jeg ikke."
| ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני׃ |
59 Og omtrent en Time derefter forsikrede en anden det og sagde: "I Sandhed, også denne var med ham; han er jo også en Galilæer."
| ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי׃ |
60 Men Peter sagde: "Menneske! jeg forstår ikke, hvad du siger." Og straks, medens han endnu talte. galede Hanen.
| ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא׃ |
61 Og Herren vendte sig og så på Peter; og Peter kom Herrens Ord i Hu, hvorledes han havde sagt til ham: "Førend Hanen galer i Dag, skal du fornægte mig tre Gange."
| ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃ |
62 Og han gik udenfor og græd bitterligt.
| ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי׃ |
63 Og de Mænd, som holdt Jesus, spottede ham og sloge ham;
| והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו׃ |
64 og de kastede et Klæde over ham og spurgte ham og sagde: "Profeter! hvem var det, som slog dig?"
| ויחפו את ראשו ויכהו על פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך׃ |
65 Og mange andre Ting sagde de spottende til ham.
| ועוד גדופים אחרים הרבו עליו׃ |
66 Og da det blev Dag, samlede Folkets Ældste sig og Ypperstepræsterne og de skriftkloge, og de førte ham hen for deres Råd
| ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו׃ |
67 og sagde: "Er du Kristus, da sig os det!" Men han sagde til dem: "Siger jeg eder det, tro I det ikke.
| ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו׃ |
68 Og om jeg spørger, svare I mig ikke, ej heller løslade I mig.
| וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני׃ |
69 Men fra nu af skal Menneskesønnen sidde ved Guds Krafts højre Hånd."
| אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים׃ |
70 Men de sagde alle: "Er du da Guds Søn?" Og han sagde til dem: "I sige det; jeg er det."
| ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא׃ |
71 Men de sagde: "Hvad have vi længere Vidnesbyrd nødig? vi have jo selv hørt det af hans Mund!"
| ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו׃ |
