Job 6
1 Så tog Job til Orde og svarede:
| ויען איוב ויאמר |
2 "Gid man vejed min Harme og vejed min Ulykke mod den!
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד |
3 Thi tungere er den end Havets Sand, derfor talte jeg over mig!
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו |
4 Thi i mig sidder den Almægtiges Pile, min Ånd inddrikker deres Gift; Rædsler fra Gud forvirrer mig.
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני |
5 Skriger et Vildæsel midt i Græsset, brøler en Okse ved sit Foder?
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו |
6 Spiser man ferskt uden Salt, smager mon Æggehvide godt?
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות |
7 Min Sjæl vil ej røre derved, de Ting er som Lugt af en Løve.
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי |
8 Ak, blev mit Ønske dog opfyldt, Gud give mig det, som jeg håber
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה |
9 vilde d dog knuse mig, række Hånden ud og skære mig fra,
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני |
10 så vilde det være min Trøst - jeg hopped af Glæde trods skånselsløs Kval at jeg ikke har nægtet den Helliges Ord.
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש |
11 Hvad er min Kraft, at jeg skal holde ud, min Udgang, at jeg skal være tålmodig?
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי |
12 Er da min Kraft som Stenens, er da mit Legeme Kobber?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש |
13 Ak, for mig er der ingen Hjælp, hver Udvej lukker sig for mig.
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני |
14 Den, der nægter sin Næste Godhed, han bryder med den Almægtiges Frygt.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב |
15 Mine Brødre sveg mig som en Bæk, som Strømme, hvis Vand svandt bort,
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו |
16 de, der var grumset af os, og som Sneen gemte sig i,
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג |
17 men som svandt ved Solens Glød, tørredes sporløst ud i Hede;
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם |
18 Karavaner bøjer af fra Vejen, drager op i Ørkenen og går til Grunde;
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו |
19 Temas Karavaner spejder, Sabas Rejsetog håber på dem,
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו |
20 men de beskæmmes i deres Tillid, de kommer derhen og skuffes!
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו |
21 Ja, slige Strømme er I mig nu, Rædselen så I og grebes af Skræk!
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו |
22 Har jeg mon sagt: "Giv mig Gaver, løs mig med eders Velstand,
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי |
23 red mig af Fjendens Hånd, køb mig fri fra Voldsmænds Hånd!"
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני |
24 Lær mig, så vil jeg tie, vis mig, hvor jeg har fejlet!
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי |
25 Redelig Tale, se, den gør Indtryk; men eders Revselse, hvad er den værd?
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם |
26 Er det jer Hensigt at revse Ord? Den fortvivledes Ord er dog Mundsvejr!
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש |
27 Selv om en faderløs kasted I Lod og købslog om eders Ven.
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם |
28 Men vilde I nu dog se på mig! Mon jeg lyver jer op i Ansigtet?
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב |
29 Vend jer hid, lad der ikke ske Uret, vend jer, thi end har jeg Ret!
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה |
30 Er der Uret på min Tunge, eller skelner min Gane ej, hvad der er ondt?
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות |
