Job 36
1 Og videre sagde Elihu:
| ויסף אליהוא ויאמר |
2 Bi nu lidt, jeg har noget at sige dig, thi end har jeg Ord til Forsvar for Gud.
| כתר-לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים |
3 Jeg vil hente min Viden langvejsfra og skaffe min Skaber Ret;
| אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן-צדק |
4 thi for vist, mine Ord er ikke Opspind, en Mand med fuldkommen Indsigt har du for dig.
| כי-אמנם לא-שקר מלי תמים דעות עמך |
5 Se, Gud forkaster det stive Sind,
| הן-אל כביר ולא ימאס כביר כח לב |
6 den gudløse holder han ikke i Live; de arme lader han få deres Ret,
| לא-יחיה רשע ומשפט עניים יתן |
7 fra retfærdige vender han ikke sit Blik, men giver dem Plads for stedse hos Konger på Tronen i Højhed.
| לא-יגרע מצדיק עיניו ואת-מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו |
8 Og hvis de bindes i Lænker, fanges i Nødens Bånd,
| ואם-אסורים בזקים ילכדון בחבלי-עני |
9 så viser han dem deres Gerning, deres Synder, at de hovmodede sig,
| ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו |
10 åbner deres Øre for Tugt og byder dem vende sig bort fra det onde.
| ויגל אזנם למוסר ויאמר כי-ישובון מאון |
11 Hvis de så hører og bøjer sig, da ender de deres Dage i Lykke, i liflig Fryd deres År.
| אם-ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים |
12 Men hører de ikke, falder de for Sværd og opgiver Ånden i Uforstand.
| ואם-לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו בבלי-דעת |
13 Men vanhellige Hjerter forbitres; når han binder dem, råber de ikke om Hjælp;
| וחנפי-לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם |
14 i Ungdommen dør deres Sjæl, deres Liv får Mandsskøgers Lod.
| תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים |
15 Den elendige frelser han ved hans Elende og åbner hans Øre ved Trængsel.
| יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם |
16 Men dig har Medgangen lokket, du var i Fred for Ulykkens Gab; ingen Trængsel indjog dig Skræk, fuldt var dit Bord af fede Retter.
| ואף הסיתך מפי-צר-- רחב לא-מוצק תחתיה ונחת שלחנך מלא דשן |
17 Den gudløses som kom til fulde over dig, hans retfærdige Dom greb dig fat.
| ודין-רשע מלאת דין ומשפט יתמכו |
18 Lad dig ikke lokke af Vrede til Spot eller Bødens Storhed lede dig vild!
| כי-חמה פן-יסיתך בספק ורב-כפר אל-יטך |
19 Kan vel dit Skrig gøre Ende på Nøden, eller det at du opbyder al din Kraft?
| היערך שועך לא בצר וכל מאמצי-כח |
20 Ej må du længes efter Natten, som. opskræmmer Folkeslag der, hvor de er;
| אל-תשאף הלילה-- לעלות עמים תחתם |
21 var dig og vend dig ikke til Uret, så du foretrækker ondt for at lide.
| השמר אל-תפן אל-און כי-על-זה בחרת מעני |
22 Se, ophøjet er Gud i sin Vælde, hvo er en Lærer som han?
| הן-אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה |
23 Hvo foreskrev ham hans Vej, og hvo turde sige: "Du gjorde Uret!"
| מי-פקד עליו דרכו ומי-אמר פעלת עולה |
24 Se til at ophøje hans Værk, som Mennesker priser i Sang!
| זכר כי-תשגיא פעלו-- אשר שררו אנשים |
25 Alle Mennesker ser det med Fryd, skønt dødelige skuer det kun fra det fjerne.
| כל-אדם חזו-בו אנוש יביט מרחוק |
26 Se, Gud er ophøjet, kan ikke ransages, Tal på hans År kan ikke fides.
| הן-אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא-חקר |
27 Thi Dråber drager han ud af Havet, i hans Tåge siver de ned som Regn,
| כי יגרע נטפי-מים יזקו מטר לאדו |
28 og Skyerne lader den strømme og dryppe på mange Folk.
| אשר-יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב |
29 Hvo fatter mon Skyernes Vidder eller hans Boligs Bulder?
| אף אם-יבין מפרשי-עב תשאות סכתו |
30 Se, han breder sin Tåge om sig og skjuler Havets Rødder;
| הן-פרש עליו אורו ושרשי הים כסה |
31 Thi dermed nærer han Folkene, giver dem Brød i Overflod;
| כי-בם ידין עמים יתן-אכל למכביר |
32 han hyller sine Hænder i Lys og sender det ud imod Målet;
| על-כפים כסה-אור ויצו עליה במפגיע |
33 hans Torden melder hans Komme, selv Kvæget melder hans Optræk.
| יגיד עליו רעו מקנה אף על-עולה |
