Job 30
1 Nu derimod ler de ad mig, Folk, der er yngre end jeg, hvis Fædre jeg fandt for ringe at sætte iblandt mine Hyrdehunde.
| ועתה שחקו עלי-- צעירים ממני לימים אשר-מאסתי אבותם-- לשית עם-כלבי צאני |
2 Og hvad skulde jeg med deres Hænders Kraft? Deres Ungdomskraft har de mistet,
| גם-כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח |
3 tørrede hen af Trang og Sult. De afgnaver Ørk og Ødemark
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה--אמש שואה ומשאה |
4 og plukker Melde ved Krattet, Gyvelrødder er deres Brød.
| הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם |
5 Fra Samfundet drives de bort, som ad Tyve råbes der efter dem.
| מן-גו יגרשו יריעו עלימו כגנב |
6 De bor i Kløfter, fulde af Rædsler, i Jordens og Klippernes Huler.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים |
7 De brøler imellem Buske, i Tornekrat kommer de sammen,
| בין-שיחים ינהקו תחת חרול יספחו |
8 en dum og navnløs Æt, de joges med Hug af Lande.
| בני-נבל גם-בני בלי-שם-- נכאו מן-הארץ |
9 Men nu er jeg Hånsang for dem, jeg er dem et Samtaleemne;
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה |
10 de afskyr mig, holder sig fra mig, nægter sig ikke af spytte ad mig.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא-חשכו רק |
11 Thi han løste min Buestreng, ydmyged mig, og foran mig kasted de Tøjlerne af.
| כי-יתרו (יתרי) פתח ויענני ורסן מפני שלחו |
12 Til højre rejser sig Ynglen, Fødderne slår de fra mig, bygger sig Ulykkesveje imod mig
| על-ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם |
13 min Sti har de opbrudt, de hjælper med til mit Fald, og ingen hindrer dem i det;
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו |
14 de kommer som gennem et gabende Murbrud, vælter sig frem under Ruiner,
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו |
15 Rædsler har vendt sig imod mig; min Værdighed joges bort som af Storm, min Lykke svandt som en Sky.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי |
16 Min Sjæl opløser sig i mig; Elendigheds Dage har ramt mig:
| ועתה--עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי-עני |
17 Natten borer i mine Knogler, aldrig blunder de nagende Smerter.
| לילה--עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון |
18 Med vældig Kraft vanskabes mit Kød, det hænger om mig, som var det min Kjortel.
| ברב-כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני |
19 Han kasted mig ud i Dynd, jeg er blevet som Støv og Aske.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר |
20 Jeg skriger til dig, du svarer mig ikke, du står der og ænser mig ikke;
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי |
21 grum er du blevet imod mig, forfølger mig med din vældige Hånd.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני |
22 Du løfter og vejrer mig hen i Stormen, og dens Brusen gennemryster mig;
| תשאני אל-רוח תרכיבני ותמגגני תשוה (תשיה) |
23 thi jeg ved, du fører mig hjem til Døden, til det Hus, hvor alt levende samles.
| כי-ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל-חי |
24 Dog, mon den druknende ej rækker Hånden ud og råber om Hjælp, når han går under?
| אך לא-בעי ישלח-יד אם-בפידו להן שוע |
25 Mon ikke jeg græder over den, som havde det hårdt, sørgede ikke min Sjæl for den fattiges Skyld?
| אם-לא בכיתי לקשה-יום עגמה נפשי לאביון |
26 Jeg biede på Lykke, men Ulykke kom, jeg håbed på Lys, men Mørke kom;
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל |
27 ustandseligt koger det i mig, Elendigheds Dage traf mig;
| מעי רתחו ולא-דמו קדמני ימי-עני |
28 trøstesløs går jeg i Sorg, i Forsamlingen rejser jeg mig og råber;
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע |
29 Sjakalernes Broder blev jeg, Strudsenes Fælle.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה |
30 Min Hud er sort, falder af, mine Knogler brænder af Hede;
| עורי שחר מעלי ועצמי-חרה מני-חרב |
31 min Citer er blevet til Sorg, min Fløjte til hulkende Gråd!
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים |
