Job 22
1 Så tog Temaniten Elifaz til Orde og sagde:
| ויען אליפז התמני ויאמר׃ |
2 "Gavner et Menneske Gud? Nej, den kloge gavner sig selv.
| הלאל יסכן גבר כי יסכן עלימו משכיל׃ |
3 Har den Almægtige godt af din Retfærd, Vinding af, at din Vandel er ret?
| החפץ לשדי כי תצדק ואם בצע כי תתם דרכיך׃ |
4 Revser han dig for din Gudsfrygt? Eller går han i Rette med dig derfor?
| המיראתך יכיחך יבוא עמך במשפט׃ |
5 Er ikke din Ondskab stor og din Brøde uden Ende?
| הלא רעתך רבה ואין קץ לעונתיך׃ |
6 Thi du pantede Brødre uden Grund, trak Klæderne af de nøgne,
| כי תחבל אחיך חנם ובגדי ערומים תפשיט׃ |
7 gav ikke den trætte Vand at drikke og nægted den sultne Brød.
| לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם׃ |
8 Den mægtige - hans var Landet, den hædrede boede der.
| ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ישב בה׃ |
9 Du lod Enker gå tomhændet bort, knuste de faderløses Arme.
| אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים ידכא׃ |
10 Derfor var der Snaret omkring dig, og Rædsel ængsted dig brat.
| על כן סביבותיך פחים ויבהלך פחד פתאם׃ |
11 Dit Lys blev Mørke, du kan ej se, og Strømme af Vand går over dig!
| או חשך לא תראה ושפעת מים תכסך׃ |
12 Er Gud ej i højen Himmel? Se Stjernernes Tinde, hvor højt de står!
| הלא אלוה גבה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו׃ |
13 Dog siger du: "Hvad ved Gud, holder han Dom bag sorten Sky?
| ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט׃ |
14 Skyerne skjuler ham, så han ej ser, på Himlens Runding går han!"
| עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך׃ |
15 Vil du følge Fortidens Sti, som Urettens Mænd betrådte,
| הארח עולם תשמר אשר דרכו מתי און׃ |
16 de, som i Utide reves bort, hvis Grundvold flød bort som en Strøm,
| אשר קמטו ולא עת נהר יוצק יסודם׃ |
17 som sagde til Gud: "Gå fra os! Hvad kan den Almægtige gøre os?"
| האמרים לאל סור ממנו ומה יפעל שדי למו׃ |
18 Og han havde dog fyldt deres Huse med godt. Men de gudløses Råd er ham fjernt.
| והוא מלא בתיהם טוב ועצת רשעים רחקה מני׃ |
19 De retfærdige så det og glædede sig, den uskyldige spottede dem:
| יראו צדיקים וישמחו ונקי ילעג למו׃ |
20 For vist, vore Fjender forgik, og Ild fortæred de sidste af dem.
| אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש׃ |
21 Bliv Ven med ham og hold Fred. derved vil der times dig Lykke;
| הסכן נא עמו ושלם בהם תבואתך טובה׃ |
22 tag dog mod Lærdom af ham og læg dig hans Ord på Sinde!
| קח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך׃ |
23 Vender du ydmygt om til den Almægtige, fjerner du Uretten fra dit Telt,
| אם תשוב עד שדי תבנה תרחיק עולה מאהלך׃ |
24 kaster du Guldet på Jorden, Ofirguldet blandt Bækkenes Sten,
| ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר׃ |
25 så den Almægtige bliver dit Guld, hans Lov dit Sølv,
| והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך׃ |
26 ja, da skal du fryde dig over den Almægtige og løfte dit Åsyn til Gud.
| כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך׃ |
27 Beder du til ham, hører han dig, indfri kan du, hvad du har lovet;
| תעתיר אליו וישמעך ונדריך תשלם׃ |
28 hvad du sætter dig for, det lykkes, det lysner på dine Veje;
| ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור׃ |
29 thi stolte, hovmodige ydmyger han, men hjælper den, der slår Øjnene ned;
| כי השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושע׃ |
30 han frelser uskyldig Mand; det sker ved hans Hænders Renhed!
| ימלט אי נקי ונמלט בבר כפיך׃ |
