Job 10
1 Min Sjæl er led ved mit Liv, frit Løb vil jeg give min Klage over ham, i min bitre Sjælenød vil jeg tale,
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי |
2 sige til Gud: Fordøm mig dog ikke, lad mig vide, hvorfor du tvister med mig!
| אמר אל-אלוה אל-תרשיעני הודיעני על מה-תריבני |
3 Gavner det dig at øve Vold, at forkaste det Værk, dine Hænder danned, men smile til gudløses Råd?
| הטוב לך כי תעשק--כי-תמאס יגיע כפיך ועל-עצת רשעים הופעת |
4 Har du da kødets Øjne, ser du, som Mennesker ser,
| העיני בשר לך אם-כראות אנוש תראה |
5 er dine Dage som Menneskets Dage, er dine År som Mandens Dage,
| הכימי אנוש ימיך אם-שנותיך כימי גבר |
6 siden du søger efter min Brøde, leder efter min Synd,
| כי-תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש |
7 endskønt du ved, jeg ikke er skyldig; men af din Hånd er der ingen Redning!
| על-דעתך כי-לא ארשע ואין מידך מציל |
8 Dine Hænder gjorde og danned mig først, så skifter du Sind og gør mig til intet!
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני |
9 Kom i Hu, at du dannede mig som Ler, og til Støv vil du atter gøre mig!
| זכר-נא כי-כחמר עשיתני ואל-עפר תשיבני |
10 Mon du ikke hældte mig ud som Mælk og lod mig skørne som Ost,
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני |
11 iklædte mig Hud og kød og fletted mig sammen med Ben og Sener?
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני |
12 Du gav mig Liv og Livskraft, din Omhu vogted min Ånd
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי |
13 og så gemte du dog i dit Hjerte på dette, jeg skønner, dit Øjemed var:
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי-זאת עמך |
14 Synded jeg, vogted du på mig og tilgav ikke min Brøde.
| אם-חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני |
15 Fald jeg forbrød mig, da ve mig! Var jeg retfærdig, jeg skulde dog ikke løfte mit Hoved, men mættes med Skændsel, kvæges med Nød.
| אם רשעתי אללי לי-- וצדקתי לא-אשא ראשי שבע קלון וראה עניי |
16 Knejsed jeg, jog du mig som en Løve, handlede atter ufatteligt med mig;
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא-בי |
17 nye Vidner førte du mod mig, øged din Uvilje mod mig, opbød atter en Hær imod mig!
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי |
18 Hvi drog du mig da af Moders Liv? Jeg burde have udåndet, uset af alle;
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא-תראני |
19 jeg burde have været som aldrig født, været ført til Graven fra Moders Skød.
| כאשר לא-הייתי אהיה מבטן לקבר אובל |
20 Er ej mine Livsdage få? Så slip mig, at jeg kan kvæges lidt,
| הלא-מעט ימי יחדל (וחדל) ישית (ושית) ממני ואבליגה מעט |
21 før jeg for evigt går bort til Mørkets og Mulmets Land,
| בטרם אלך ולא אשוב-- אל-ארץ חשך וצלמות |
22 Landet med bælgmørkt Mulm, med Mørke og uden Orden, hvor Lyset selv er som Mørket."
| ארץ עפתה כמו אפל--צלמות ולא סדרים ותפע כמו-אפל |
