Hoseas 11

1 Jeg fik Israel kær i hans Ungdom, fra Ægypten kaldte jeg min søn

כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני

2 Jo mer jeg kaldte dem, des mere fjerned de sig fra mig; de ofrer til Baalerne, tænder for Billederne Offerild,

קראו להם כן הלכו מפניהם--לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון

3 Jeg lærte dog Efraim at gå og tog ham på Armen; de vidste ej, det var mig, der lægte dem.

ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים

4 Jeg drog dem med Menneskesnore, med Kærligheds Reb; jeg var dem som den, der løfter et Åg over Kæben, jeg bøjed mig ned til ham og rakte ham Føde.

בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל

5 Han skal til Ægypten igen, have Assur til Konge, thi omvende sig vil de ikke.

לא ישוב אל ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב

6 Sværdet skal rase i hans Byer, fortære hans Slåer og hærge i hans Fæstninger.

וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה--ממעצותיהם

7 Mit Folk, det hælder til Frafald fra mig, og råber man til det: "Op, op!" står ingen op.

ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו--יחד לא ירומם

8 Hvor kan jeg ofre dig, Efraim, lade dig, Israel, fare, ofre dig ligesom Adma, gøre dig, som Zebojim? Mit Hjerte vender sig i mig, al min Medynk er vakt.

איך אתנך אפרים אמגנך ישראל--איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי

9 Jeg fuldbyrder ikke min Harmglød, gør ej Efraim til intet igen. Thi Gud er jeg, ikke et Menneske, hellig udi din Midte, med Vredesglød kommer jeg ikke.

לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש--בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר

10 HERREN skal de holde sig til, han brøler som Løven, ja brøler, og bævende kommer Sønner fra Havet,

אחרי יהוה ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים

11 bævende som Fugle fra Ægypten, som Duer fra Assurs Land; jeg fører dem hjem til deres Huse lyder det fra HERREN.

יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאם יהוה

12 Efraim omgiver mig med løgn, hus med svig, Juda kender ej Gud med Skøger slår han sig sammen.

סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן