Hebræerne 10
1 Thi da Loven kun har en Skygge af de kommende Goder og ikke Tingenes Skikkelse selv, kan den aldrig ved de samme årlige Ofre, som de bestandig frembære, fuldkomme dem, som træde frem dermed.
| כי התורה בהיות בה צל הטבות העתידות ולא מראה עצם הדברים אין ביכלתה להשלים את הקרבים בקרבנות ההם אשר יקריבו תמיד מדי שנה בשנה׃ |
2 Vilde man ikke ellers have ophørt at frembære dem, fordi de ofrende ikke mere havde nogen Bevidsthed om Synder, når de een Gang vare rensede?
| כי לולא זאת חדלו מהביאם באשר המקריבים בהטהרם פעם אחת לא היתה בהם עוד רגשת חטאים׃ |
3 Men ved Ofrene sker År for År Ihukommelse af Synder.
| אבל יש שם הזכרת החטאים שנה בשנה׃ |
4 Thi det er umuligt, at Blod af Tyre og Bukke kan borttage Synder.
| כי דם הפרים והשעירים לא יוכל להסיר חטאים׃ |
5 Derfor siger han, idet han indtræder i Verden: "Slagtoffer og Madoffer havde du ikke Lyst til; men et Legeme beredte du mig;
| ובעבור זאת אמר בבואו לעולם זבח ומנחה לא חפצת גוף כוננת לי׃ |
6 Brændofre og Syndofre havde du ikke Behag i.
| עולה וחטאה לא שאלת׃ |
7 Da sagde jeg: Se, jeg er kommen (i Bogrullen er der skrevet om mig) for at gøre, Gud! din Villie."
| אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי לעשות רצונך אלהי׃ |
8 Medens han først siger: "Slagtofre og Madofre og Brændofre og Syndofre havde du ikke Lyst til og ej heller Behag i" (og disse frembæres dog efter Loven),
| אחרי אמרו למעלה זבח ומנחה עולה וחטאה לא חפצת ולא שאלת אשר יקריבו אתם על פי התורה׃ |
9 så har han derefter sagt: "Se, jeg er kommen for at gøre din Villie." Han ophæver det første for at fastsætte det andet.
| אז אמר הנה באתי לעשות רצונך אלהי מעביר בזה את הראשונה למען הקים את השניה׃ |
10 Og ved denne Villie ere vi helligede ved Ofringen af Jesu Kristi Legeme een Gang for alle.
| וברצון הזה מקדשים אנחנו על ידי הקרבת קרבן גוף ישוע המשיח בפעם אחת׃ |
11 Og hver Præst står daglig og tjener og ofrer mange Gange de samme Ofre, som dog aldrig kunne borttage Synder.
| וכל כהן עמד יום יום לשרת ומוסיף פעמים רבות להקריב אתן הקרבנות אשר לא יוכלו לעולם להעביר חטאים׃ |
12 Men denne har efter at have ofret eet Offer for Synderne sat sig for bestandig ved Guds højre Hånd,
| אולם זה אחרי הקריבו זבח אחד על החטאים ישב עד עולם לימין האלהים׃ |
13 idet han for øvrigt venter på, at hans Fjender skulle lægges som en Skammel for hans Fødder.
| וחכה יחכה עד כי יושתו איביו הדם לרגליו׃ |
14 Thi med et eneste Offer har han for bestandig fuldkommet dem, som helliges.
| כי הוא בקרבן אחת השלים לנצח את המקדשים׃ |
15 Men også den Helligånd giver os Vidnesbyrd; thi efter at have sagt:
| ואף רוח הקדש מעיד לנו על זאת כי אחרי אמרו׃ |
16 "Dette er den Pagt, som jeg vil oprette med dem efter de Dage," siger Herren: "Jeg vil give mine Love i deres Hjerter, og jeg vil indskrive dem i deres Sind,
| זאת הברית אשר אכרת אתם אחרי הימים ההם אמר יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה׃ |
17 og deres Synder og deres Overtrædelser vil jeg ikke mere ihukomme."
| ולעונם ולחטאתם לא אזכר עוד׃ |
18 Men hvor der er Forladelse for disse, er der ikke mere Offer for Synd.
| והנה באשר נסלחו החטאים אין עוד קרבן עליהם׃ |
19 Efterdi vi da, Brødre! have Frimodighed til den Indgang i Helligdommen ved Jesu Blod,
| ועתה אחי בהיות לנו בטחון דרך הקדש בדם ישוע׃ |
20 som han indviede os som en ny og levende Vej igennem Forhænget, det er hans Kød,
| דרך חדש וחי אשר חדש לנו בפרכת היא בשרו׃ |
21 og efterdi vi have en stor Præst over Guds Hus:
| ובהיות לנו כהן גדול על בית אלהים׃ |
22 så lader os træde frem med et sandt Hjerte, i Troens fulde Forvisning, med Hjerterne ved Bestænkelsen rensede fra en ond Samvittighed, og Legemet tvættet med rent Vand;
| נקרבה נא בלבב שלם ובאמונה תמימה מטהרים בהזית לבבנו מרוח רעה ורחוצי בשר במים טהורים׃ |
23 lader os fastholde Håbets Bekendelse urokket; thi trofast er han, som gav Forjættelsen;
| נחזיקה בהודית התקוה בל נמוט כי נאמן המבטיח׃ |
24 og lader os give Agt på hverandre, så vi opflamme hverandre til Kærlighed og gode Gerninger
| ונתבוננה זה על זה לעורר אתנו לאהבה ולמעשים טובים׃ |
25 og ikke forlade vor egen Forsamling, som nogle have for Skik, men formane hverandre, og det så meget mere, som I se, at Dagen nærmer sig.
| ואל נעזב את כנאיתנו כמנהג קצת אנשים כי אם נוכיח איש את אחיו וביותר בראתכם כי קרוב היום׃ |
26 Thi Synde vi med Villie, efter at have modtaget Sandhedens Erkendelse, er der intet Offer mere tilbage for Synder,
| כי אם נחטא בזדון אחרי אשר קבלנו דעת האמת לא ישאר עוד זבח קרבן לכפר על החטא׃ |
27 men en frygtelig Forventelse at Dom og en brændende Nidkærhed, som skal fortære de genstridige.
| כי אם בעותי הדין העתיד ואש קנאה אשר תאכל את הצררים׃ |
28 Når en har brudt med Mose Lov, dør han uden Barmhjertighed på to eller tre Vidners Udsagn;
| הן איש כי יפר תורת משה מות ימות בלי חמלה על פי שנים עדים או שלשה׃ |
29 hvor meget værre Straf mene I da, at den skal agtes værd, som træder Guds Søn under Fod og agter Pagtens Blod, hvormed han blev helliget, for urent og forhåner Nådens Ånd?
| מה תחשבו כמה יגדל הענש הראוי לרמס ברגלו את בן האלהים וחשב לחל את דם הברית אשר הוא מקדש בו ומחרף את רוח החסד׃ |
30 Thi vi kende den, som har sagt: "Mig hører Hævnen til, jeg vil betale, siger Herren;" og fremdeles: "Herren skal dømme sit Folk."
| כי ידענו את האמר לי נקם ושלם ועוד כי ידין יהוה עמו׃ |
31 Det er frygteligt at falde i den levende Guds Hænder.
| מה נורא לנפל ביד אלהים חיים׃ |
32 Men kommer de forrige Dage i Hu, i hvilke I, efter at I vare blevne oplyste, udholdt megen Kamp i Lidelser,
| אבל זכרו נא את הימים הראשונים כי אז אחרי ארו עיניכם נשאתם כבד ענוים רבים׃ |
33 idet I dels selv ved Forhånelser og Trængsler bleve et Skuespil, dels gjorde fælles Sag med dem, som fristede sådanne Kår.
| פעם בהיותכם לראי בחרפה ותוגה פעם בהשתתף לאשר הגיע אליהם כזאת׃ |
34 Thi både havde I Medlidenhed med de fangne, og I fandt eder med Glæde i, at man røvede, hvad I ejede, vidende, at I selv have en bedre og blivende Ejendom.
| כי הצטערתם על מוסרי וגזלת רכושכם סבלתם בשמחה מדעתכם בנפשכם שיש לכם בשמים קנין טוב ממנו וקים לעד׃ |
35 Kaster altså ikke eders Frimodighed bort, hvilken jo har stor Belønning;
| לכן אל תשליכו את בטחונכם כי יש לו שכר רב׃ |
36 thi I have Udholdenhed nødig, for at I, når I have gjort Guds Villie, kunne opnå Forjættelsen.
| כי צריכים אתם לסבלנות למען תעשו רצון אלהים ונשאתם את ההבטחה׃ |
37 Thi "der er endnu kun en såre liden Stund, så kommer han, der skal komme, og han vil ikke tøve.
| כי עוד מעט רגע והבא יבא לא יאחר׃ |
38 Men min retfærdige skal leve af Tro; og dersom han unddrager sig, har min Sjæl ikke Behag i ham."
| הצדיק באמונתו יחיה ואם יסג אחור לא רצתה נפשי בו׃ |
39 Men vi ere ikke af dem, som unddrage sig, til Fortabelse, men af dem, som tro, til Sjælens Frelse,
| אמנם אנחנו איננו מן הנסוגים אחור לאבדם כי אם מן המאמינים להצלת הנפש׃ |
