Højsangen 6

1 Hvor er din Ven gaaet hen, du fagreste blandt Kvinder? Hvor har din Ven vendt sig hen? Vi vil søge ham med dig.

אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך

2 Min Ven gik ned i sin Have, til Balsambedene, for at vogte sin Hjord i Haverne og sanke Liljer.

דודי ירד לגנו לערגות הבשם--לרעות בגנים וללקט שושנים

3 Jeg er min Vens, og min Ven er min, han, som vogter blandt Liljer.

אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים

4 Du er fager, min Veninde, som Tirza, yndig som Jerusalem, frygtelig som Hære under Banner.

יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות

5 Vend dine Øjne fra mig, de forvirrer mig saa! Dit Haar er som en Gedeflok, bølgende ned fra Gilead,

הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד

6 dine Tænder som en Faareflok, der kommer fra Bad, som alle har Tvillinger, intet er uden Lam;

שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם

7 din Tinding er et bristet Granatæble bag ved dit Slør.

כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך

8 Dronningernes Tal er tresindstyve, Medhustruernes firsindstyve, paa Terner er der ej Tal.

ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר

9 Men een er hun, min Due, min rene, hun, sin Moders eneste, hun, sin Moders Kælebarn. Blev hun set af Piger, fik hun Pris, af Dronninger og Medhustruer Hyldest.

אחת היא יונתי תמתי--אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה

10 Hvo er hun, der titter frem som Morgenrøden, fager som Maanen, skær som Solen, frygtelig som Hære under Banner?

מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה--אימה כנדגלות

11 Jeg gik ned i Nøddehaven for at se, hvor det grønnes i Dale, for at se, om Vintræet skød, om Granattræet nu stod i Blomst.

אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים

12 Før jeg vidste af det, satte min Sjæl mig paa mit ædle Folks Vogne.

לא ידעתי--נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב

13 Vend dig, vend dig, Sulamit, vend dig, vend dig, saa vi kan se dig! »Hvad vil I se paa Sulamit, mens Sværddansen trædes?«

שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים