Salme 78
1 En Maskil af Asaf. Lyt, mit Folk, til min Lære, bøj eders Øre til Ord fra min Mund;
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי׃ |
2 jeg vil aabne min Mund med Billedtale, fremsætte Gaader fra fordums Tid,
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃ |
3 hvad vi har hørt og ved, hvad vore Fædre har sagt os;
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו׃ |
4 vi dølger det ikke for deres Børn, men melder en kommende Slægt om HERRENS Ære og Vælde og Underne, som han har gjort.
| לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃ |
5 Han satte et Vidnesbyrd i Jakob, i Israel gav han en Lov, idet han bød vore Fædre at lade deres Børn det vide,
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם׃ |
6 at en senere Slægt kunde vide det, og Børn, som fødtes siden, staa frem og fortælle deres Børn derom,
| למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃ |
7 saa de slaar deres Lid til Gud og ikke glemmer Guds Gerninger, men overholder hans Bud,
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו׃ |
8 ej slægter Fædrene paa, en vanartet, stridig Slægt, hvis Hjerte ikke var fast, hvis Aand var utro mod Gud
| ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃ |
9 — Efraims Børn var rustede Bueskytter, men svigted paa Stridens Dag —
| בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב׃ |
10 Gudspagten holdt de ikke, de nægtede at følge hans Lov;
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃ |
11 hans Gerninger gik dem ad Glemme, de Undere, han lod dem skue.
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃ |
12 Han gjorde Undere for deres Fædre i Ægypten paa Zoans Mark;
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען׃ |
13 han kløved Havet og førte dem over, lod Vandet staa som en Vold;
| בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד׃ |
14 han ledede dem ved Skyen om Dagen, Natten igennem ved Ildens Skær;
| וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש׃ |
15 han kløvede Klipper i Ørkenen, lod dem rigeligt drikke som af Strømme,
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃ |
16 han lod Bække rinde af Klippen og Vand strømme ned som Floder.
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃ |
17 Men de blev ved at synde imod ham og vække den Højestes Vrede i Ørkenen;
| ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה׃ |
18 de fristede Gud i Hjertet og krævede Mad til at stille Sulten,
| וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃ |
19 de talte mod Gud og sagde: »Kan Gud dække Bord i en Ørken?
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃ |
20 Se, Klippen slog han, saa Vand flød frem, og Bække vælded ud; mon han ogsaa kan give Brød og skaffe Kød til sit Folk?«
| הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃ |
21 Det hørte HERREN, blev vred, der tændtes en Ild mod Jakob, ja Vrede kom op mod Israel,
| לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל׃ |
22 fordi de ikke troede Gud eller stolede paa hans Frelse.
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃ |
23 Da bød han Skyerne oventil, lod Himlens Døre aabne
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃ |
24 og Manna regne paa dem til Føde, han gav dem Himmelkorn;
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃ |
25 Mennesker spiste Englebrød, han sendte dem Mad at mætte sig med.
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃ |
26 Han rejste Østenvinden paa Himlen, førte Søndenvinden frem ved sin Kraft;
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃ |
27 Kød lod han regne paa dem som Støv og vingede Fugle som Havets Sand,
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃ |
28 lod dem falde midt i sin Lejr, rundt omkring sine Boliger;
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃ |
29 Og de spiste sig overmætte, hvad de ønsked, lod han dem faa.
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃ |
30 Men før deres Attraa var stillet, mens Maden var i deres Mund,
| לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃ |
31 rejste Guds Vrede sig mod dem; han vog deres kraftige Mænd, fældede Israels Ynglinge.
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃ |
32 Og dog blev de ved at synde og troede ej paa hans Undere.
| בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו׃ |
33 Da lod han deres Dage svinde i Tomhed og endte brat deres Aar.
| ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃ |
34 Naar han vog dem, søgte de ham, vendte om og spurgte om Gud,
| אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃ |
35 kom i Hu, at Gud var deres Klippe, Gud den Allerhøjeste deres Genløser.
| ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם׃ |
36 De hyklede for ham med Munden, løj for ham med deres Tunge;
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׃ |
37 deres Hjerter holdt ikke fast ved ham, hans Pagt var de ikke tro.
| ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃ |
38 Og dog er han barmhjertig, han tilgiver Misgerning, lægger ej øde, hans Vrede lagde sig Gang paa Gang, han lod ikke sin Harme fuldt bryde frem;
| והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו׃ |
39 han kom i Hu, de var Kød, et Pust, der svinder og ej vender tilbage.
| ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃ |
40 Hvor tit stod de ham ikke imod i Ørkenen og voldte ham Sorg i det øde Land!
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃ |
41 De fristede atter Gud, de krænkede Israels Hellige;
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃ |
42 hans Haand kom de ikke i Hu, den Dag han friede dem fra Fjenden,
| לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר׃ |
43 da han gjorde sine Tegn i Ægypten, sine Undere paa Zoans Mark,
| אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען׃ |
44 forvandled deres Floder til Blod, saa de ej kunde drikke af Strømmene,
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון׃ |
45 sendte Myg imod dem, som aad dem, og Frøer, som lagde dem øde,
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃ |
46 gav Æderen, hvad de avlede, Græshoppen al deres Høst,
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃ |
47 slog deres Vinstokke ned med Hagl, deres Morbærtræer med Frost,
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃ |
48 prisgav Kvæget for Hagl og deres Hjorde for Lyn.
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃ |
49 Han sendte sin Vredesglød mod dem, Harme, Vrede og Trængsel, en Sendefærd af Ulykkesengle;
| ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃ |
50 frit Løb gav han sin Vrede, skaaned dem ikke for Døden, gav deres Liv til Pris for Pest;
| יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃ |
51 alt førstefødt i Ægypten slog han, Mandskraftens Førstegrøde i Kamiternes Telte,
| ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם׃ |
52 lod sit Folk bryde op som en Hjord, leded dem som Kvæg i Ørkenen,
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃ |
53 leded dem trygt, uden Frygt, mens Havet lukked sig over deres Fjender;
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים׃ |
54 han bragte dem til sit hellige Land, de Bjerge, hans højre vandt,
| ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו׃ |
55 drev Folkeslag bort foran dem, udskiftede ved Lod deres Land og lod Israels Stammer bo i deres Telte.
| ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃ |
56 Dog fristed og trodsede de Gud den Allerhøjeste og overholdt ikke hans Vidnesbyrd;
| וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃ |
57 de faldt fra, var troløse som deres Fædre, svigtede som en slappet Bue,
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃ |
58 de krænked ham med deres Offerhøje, ægged ham med deres Gudebilleder.
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃ |
59 Det hørte Gud og blev vred, følte højlig Lede ved Israel;
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃ |
60 han opgav sin Bolig i Silo, det Telt, hvor han boede blandt Mennesker;
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃ |
61 han gav sin Stolthed i Fangenskab, sin Herlighed i Fjendehaand,
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר׃ |
62 prisgav sit Folk for Sværdet, blev vred paa sin Arvelod;
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃ |
63 Ild fortæred dets unge Mænd, dets Jomfruer fik ej Bryllupssange,
| בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו׃ |
64 dets Præster faldt for Sværdet, dets Enker holdt ikke Klagefest.
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃ |
65 Da vaagned Herren som en, der har sovet, som en Helt, der er døvet af Vin;
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין׃ |
66 han slog sine Fjender paa Ryggen, gjorde dem evigt til Skamme.
| ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃ |
67 Men han fik Lede ved Josefs Telt, Efraims Stamme udvalgte han ikke;
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃ |
68 han udvalgte Judas Stamme, Zions Bjerg, som han elsker;
| ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב׃ |
69 han bygged sit Tempel himmelhøjt, grundfæsted det evigt som Jorden.
| ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃ |
70 Han udvalgte David, sin Tjener, og tog ham fra Faarenes Folde,
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃ |
71 hentede ham fra de diende Dyr til at vogte Jakob, hans Folk, Israel, hans Arvelod;
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃ |
72 han vogtede dem med oprigtigt Hjerte, ledede dem med kyndig Haand.
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃ |
