Salme 71
1 HERRE, jeg lider paa dig, lad mig aldrig i evighed skuffes.
| בך יהוה חסיתי אל אבושה לעולם׃ |
2 Frels mig og udfri mig i din Retfærdighed, du bøje dit Øre til mig;
| בצדקתך תצילני ותפלטני הטה אלי אזנך והושיעני׃ |
3 red mig og vær mig en Tilflugtsklippe, en Klippeborg til min Frelse; thi du er min Klippe og Borg!
| היה לי לצור מעון לבוא תמיד צוית להושיעני כי סלעי ומצודתי אתה׃ |
4 Min Gud, fri mig ud af gudløses Haand, af Niddings og Voldsmands Kløer;
| אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ׃ |
5 thi du er mit Haab, o Herre! Fra min Ungdom var HERREN min Tillid;
| כי אתה תקותי אדני יהוה מבטחי מנעורי׃ |
6 fra Moders Skød har jeg støttet mig til dig, min Forsørger var du fra Moders Liv, dig gælder altid min Lovsang.
| עליך נסמכתי מבטן ממעי אמי אתה גוזי בך תהלתי תמיד׃ |
7 For mange staar jeg som mærket af Gud, men du er min stærke Tilflugt;
| כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עז׃ |
8 min Mund er fuld af din Lovsang, af din Ære Dagen lang.
| ימלא פי תהלתך כל היום תפארתך׃ |
9 Forkast mig ikke i Alderdommens Tid og svigt mig ikke, nu Kraften svinder;
| אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני׃ |
10 thi mine Fjender taler om mig, de, der lurer paa min Sjæl, holder Raad:
| כי אמרו אויבי לי ושמרי נפשי נועצו יחדו׃ |
11 »Gud har svigtet ham! Efter ham! Grib ham, thi ingen frelser!«
| לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל׃ |
12 Gud, hold dig ikke borte fra mig, il mig til Hjælp, min Gud;
| אלהים אל תרחק ממני אלהי לעזרתי חישה׃ |
13 lad dem blive til Skam og Skændsel, dem, der staar mig imod, lad dem hylles i Spot og Spe, dem, der vil mig ondt!
| יבשו יכלו שטני נפשי יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי׃ |
14 Men jeg, jeg vil altid haabe, blive ved at istemme din Pris;
| ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך׃ |
15 min Mund skal vidne om din Retfærd, om din Frelse Dagen lang; thi jeg kender ej Ende derpaa.
| פי יספר צדקתך כל היום תשועתך כי לא ידעתי ספרות׃ |
16 Jeg vil minde om den Herre HERRENS Vælde, lovsynge din Retfærd, kun den alene.
| אבוא בגברות אדני יהוה אזכיר צדקתך לבדך׃ |
17 Gud, du har vejledt mig fra min Ungdom af, dine Undere har jeg forkyndt til nu.
| אלהים למדתני מנעורי ועד הנה אגיד נפלאותיך׃ |
18 Indtil Alderdommens Tid og de graanende Haar svigte du mig ikke, o Gud. End skal jeg prise din Arm for alle kommende Slægter.
| וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך׃ |
19 Din Vælde og din Retfærdighed naar til Himlen, o Gud; du, som øvede store Ting, hvo er din Lige, Gud?
| וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדלות אלהים מי כמוך׃ |
20 Du, som lod os skue mangefold Trængsel og Nød, du kalder os atter til Live og drager os atter af Jordens Dyb;
| אשר הראיתנו צרות רבות ורעות תשוב תחיינו ומתהמות הארץ תשוב תעלני׃ |
21 du vil øge min Storhed og atter trøste mig.
| תרב גדלתי ותסב תנחמני׃ |
22 Til Gengæld vil jeg til Harpespil prise din Trofasthed, min Gud, lege paa Citer for dig, du Israels Hellige;
| גם אני אודך בכלי נבל אמתך אלהי אזמרה לך בכנור קדוש ישראל׃ |
23 juble skal mine Læber — ja, jeg vil lovsynge dig — og min Sjæl, som du udløste;
| תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית׃ |
24 ogsaa min Tunge skal Dagen igennem forkynde din Retfærd, thi Skam og Skændsel faar de, som vil mig ilde.
| גם לשוני כל היום תהגה צדקתך כי בשו כי חפרו מבקשי רעתי׃ |
