Salme 40
1 Til Sangmesteren. Af David. En Salme.
| למנצח לדוד מזמור קוה קויתי יהוה ויט אלי וישמע שועתי׃ |
2 Jeg biede trolig paa HERREN, han bøjed sig til mig og hørte mit Skrig.
| ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשרי׃ |
3 Han drog mig op af den brusende Grav, af det skidne Dynd, han satte min Fod paa en Klippe, gav Skridtene Fasthed,
| ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו יראו רבים וייראו ויבטחו ביהוה׃ |
4 en ny Sang lagde han i min Mund, en Lovsang til vor Gud. Mange skal se det og frygte og stole paa HERREN.
| אשרי הגבר אשר שם יהוה מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב׃ |
5 Salig den Mand, der sætter sin Lid til HERREN, ej vender sig til hovmodige eller dem, der hælder til Løgn.
| רבות עשית אתה יהוה אלהי נפלאתיך ומחשבתיך אלינו אין ערך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר׃ |
6 Mange Undere gjorde du, HERRE min Gud, og mange Tanker tænkte du for os; de kan ikke opregnes for dig; ellers forkyndte og fortalte jeg dem; til at tælles er de for mange.
| זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת׃ |
7 Til Slagt— og Afgrødeoffer har du ej Lyst, du gav mig aabne Ører, Brænd— og Syndoffer kræver du ikke.
| אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי׃ |
8 Da sagde jeg: »Se, jeg kommer, i Bogrullen er der givet mig Forskrift;
| לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי׃ |
9 at gøre din Vilje, min Gud, er min Lyst, og din Lov er i mit Indre.«
| בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא יהוה אתה ידעת׃ |
10 I en stor Forsamling forkyndte jeg Retfærd, se, mine Læber lukked jeg ikke; HERRE, du ved det.
| צדקתך לא כסיתי בתוך לבי אמונתך ותשועתך אמרתי לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב׃ |
11 Din Retfærd dulgte jeg ej i mit Hjerte, din Trofasthed og Frelse talte jeg Om, din Naade og Sandhed fornægted jeg ej i en stor Forsamling.
| אתה יהוה לא תכלא רחמיך ממני חסדך ואמתך תמיד יצרוני׃ |
12 Du, HERRE, vil ikke lukke dit Hjerte for mig, din Naade og Sandhed skal altid være mit Værn.
| כי אפפו עלי רעות עד אין מספר השיגוני עונתי ולא יכלתי לראות עצמו משערות ראשי ולבי עזבני׃ |
13 Thi Ulykker lejrer sig om mig i talløs Mængde, mine Synder har indhentet mig, saa jeg ikke kan se, de er flere end Hovedets Haar, og Modet har svigtet.
| רצה יהוה להצילני יהוה לעזרתי חושה׃ |
14 Du værdiges, HERRE, at fri mig, HERRE, il mig til Hjælp.
| יבשו ויחפרו יחד מבקשי נפשי לספותה יסגו אחור ויכלמו חפצי רעתי׃ |
15 Lad dem beskæmmes og rødme, som vil mig til Livs, og de, der ønsker mig ondt, lad dem vige med Skændsel;
| ישמו על עקב בשתם האמרים לי האח האח׃ |
16 Lad dem stivne af Rædsel ved deres Skam, de, som siger: »Ha, ha!« til mig!
| ישישו וישמחו בך כל מבקשיך יאמרו תמיד יגדל יהוה אהבי תשועתך׃ |
17 Lad alle, som søger dig, frydes og glædes i dig; lad dem, som elsker din Frelse, bestandig sige: »HERREN er stor!« Er jeg end arm og fattig, vil Herren dog tænke paa mig. Du er min Hjælp og min Frelser; tøv ej, min Gud!
| ואני עני ואביון אדני יחשב לי עזרתי ומפלטי אתה אלהי אל תאחר׃ |
