Salme 139
1 Til Sangmesteren. Af David. En Salme. HERRE, du ransager mig og kender mig!
| למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃ |
2 Du ved, naar jeg sidder, og naar jeg staar op, du fatter min Tanke i Frastand,
| אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃ |
3 du har Rede paa, hvor jeg gaar eller ligger, og alle mine Veje kender du grant.
| ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃ |
4 Thi før Ordet er til paa min Tunge, se, da ved du det, HERRE, til fulde.
| כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃ |
5 Bagfra og forfra omslutter du mig, du lægger din Haand paa mig.
| אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃ |
6 At fatte det er mig for underfuldt, for højt, jeg evner det ikke!
| פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃ |
7 Hvorhen skal jeg gaa for din Aand, og hvor skal jeg fly for dit Aasyn?
| אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃ |
| אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃ (Sheol h7585) |
9 tager jeg Morgenrødens Vinger, fæster jeg Bo, hvor Havet ender,
| אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃ |
10 da vil din Haand ogsaa lede mig der, din højre holde mig fast!
| גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃ |
11 Og siger jeg: »Mørket skal skjule mig, Lyset blive Nat omkring mig!«
| ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃ |
12 saa er Mørket ej mørkt for dig, og Natten er klar som Dagen, Mørket er som Lyset.
| גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃ |
13 Thi du har dannet mine Nyrer, vævet mig i Moders Liv.
| כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃ |
14 Jeg vil takke dig, fordi jeg er underfuldt skabt; underfulde er dine Gerninger, det kender min Sjæl til fulde.
| אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃ |
15 Mine Ben var ikke skjult for dig, da jeg blev skabt i Løndom, virket i Jordens Dyb;
| לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃ |
16 som Foster saa dine Øjne mig, i din Bog var de alle skrevet, Dagene var bestemt, før en eneste af dem var kommet.
| גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃ |
17 Hvor kostelige er dine Tanker mig, Gud, hvor stor er dog deres Sum!
| ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃ |
18 Tæller jeg dem, er de flere end Sandet, jeg vaagner — og end er jeg hos dig.
| אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃ |
19 Vilde du dog dræbe de gudløse, Gud, maatte Blodets Mænd vige fra mig,
| אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃ |
20 de, som taler om dig paa Skrømt og sværger falsk ved dit Navn.
| אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃ |
21 Jeg hader jo dem, der hader dig, HERRE, og væmmes ved dem, der staar dig imod;
| הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃ |
22 med fuldt Had hader jeg dem, de er ogsaa mine Fjender.
| תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃ |
23 Ransag mig, Gud, og kend mit Hjerte, prøv mig og kend mine Tanker!
| חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃ |
24 Se, om jeg er paa Smertens Vej, og led mig paa Evigheds Vej!
| וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃ |
