Salme 137

1 Ved Babels Floder, der sad vi og græd, naar Zion randt os i Hu.

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

2 Vi hængte vore Harper i Landets Pile.

על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

3 Thi de, der havde bortført os, bad os synge, vore Bødler bad os være glade: »Syng os af Zions Sange!«

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

4 Hvor kan vi synge HERRENS Sange paa fremmed Grund?

איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

5 Jerusalem, glemmer jeg dig, da visne min højre!

אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

6 Min Tunge hænge ved Ganen, om ikke jeg ihukommer dig, om ikke jeg sætter Jerusalem over min højeste Glæde!

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

7 HERRE, ihukom Edoms Sønner for Jerusalems Dag, at de raabte: »Nedbryd, nedbryd lige til Grunden!«

זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

8 Du Babels Datter, du Ødelægger! Salig den, der gengælder dig, hvad du gjorde imod os!

בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

9 Salig den, der griber dine spæde og knuser dem mod Klippen!

אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃