Salme 107
1 Halleluja! Lov HERREN, thi han er god, thi hans Miskundhed varer evindelig!
| הֹדוּ לַיהוָה כִּי־טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּֽוֹ׃ |
2 Saa skal HERRENS genløste sige, de, han løste af Fjendens Haand
| יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְהוָה אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד־צָֽר׃ |
3 og samlede ind fra Landene, fra Øst og Vest, fra Nord og fra Havet.
| וּֽמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִֽמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּֽם׃ |
4 I den øde Ørk for de vild, fandt ikke Vej til beboet By,
| תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָֽאוּ׃ |
5 de led baade Sult og Tørst, deres Sjæl var ved at vansmægte;
| רְעֵבִים גַּם־צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּֽף׃ |
6 men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler
| וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֽוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵֽם׃ |
7 og førte dem ad rette Vej, saa de kom til beboet By.
| וַיּֽ͏ַדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל־עִיר מוֹשָֽׁב׃ |
8 Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn.
| יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָֽם׃ |
9 Thi han mætted den vansmægtende Sjæl og fyldte den sultne med godt.
| כִּי־הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טֽוֹב׃ |
10 De sad i Mulm og Mørke, bundne i Pine og Jern,
| יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶֽל׃ |
11 fordi de havde staaet Guds Ord imod og ringeagtet den Højestes Raad.
| כִּֽי־הִמְרוּ אִמְרֵי־אֵל וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָֽצוּ׃ |
12 Deres Hjerte var knuget af Kummer, de faldt, der var ingen, som hjalp;
| וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵֽר׃ |
13 men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler,
| וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻֽקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵֽם׃ |
14 førte dem ud af Mørket og Mulmet og sønderrev deres Baand.
| יֽוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּֽק׃ |
15 Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn.
| יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָֽם׃ |
16 Thi han sprængte Døre af Kobber og sønderslog Slaaer af Jern.
| כִּֽי־שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּֽעַ׃ |
17 De sygnede hen for Synd og led for Brødes Skyld,
| אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּֽמֵעֲוֺֽנֹתֵיהֶם יִתְעַנּֽוּ׃ |
18 de væmmedes ved al Slags Mad, de kom Dødens Porte nær;
| כָּל־אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד־שַׁעֲרֵי מָֽוֶת׃ |
19 men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler,
| וַיִּזְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻֽקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵֽם׃ |
20 sendte sit Ord og lægede dem og frelste deres Liv fra Graven.
| יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִֽימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָֽם׃ |
21 Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn
| יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָֽם׃ |
22 og ofre Lovprisningsofre og med Jubel forkynde hans Gerninger.
| וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִֽיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּֽה׃ |
23 De for ud paa Havet i Skibe, drev Handel paa vældige Vande,
| יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּֽים׃ |
24 blev Vidne til HERRENS Gerninger, hans Underværker i Dybet;
| הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְהוָה וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָֽה׃ |
25 han bød, og et Stormvejr rejste sig, Bølgerne taarnedes op;
| וַיֹּאמֶר וַֽיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּֽיו׃ |
26 mod Himlen steg de, i Dybet sank de, i Ulykken svandt deres Mod;
| יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָֽג׃ |
27 de tumled og raved som drukne, borte var al deres Visdom;
| יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל־חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּֽע׃ |
28 men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler,
| וַיִּצְעֲקוּ אֶל־יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּֽמִמְּצֽוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵֽם׃ |
29 skiftede Stormen til Stille, saa Havets Bølger tav;
| יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶֽם׃ |
30 og glade blev de, fordi det stilned; han førte dem til Havnen, de søgte.
| וַיִּשְׂמְחוּ כִֽי־יִשְׁתֹּקוּ וַיַּנְחֵם אֶל־מְחוֹז חֶפְצָֽם׃ |
31 Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn,
| יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָֽם׃ |
32 ophøje ham i Folkets Forsamling og prise ham i de Ældstes Kreds!
| וִֽירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָם וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלֽוּהוּ׃ |
33 Floder gør han til Ørken og Kilder til øde Land,
| יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאֽוֹן׃ |
34 til Saltsteppe frugtbart Land for Ondskabens Skyld hos dem, som bor der.
| אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָֽהּ׃ |
35 Ørken gør han til Vanddrag, det tørre Land til Kilder;
| יָשֵׂם מִדְבָּר לַֽאֲגַם־מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָֽיִם׃ |
36 der lader han sultne bo, saa de grunder en By at bo i,
| וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָֽׁב׃ |
37 tilsaar Marker og planter Vin og høster Afgrødens Frugt.
| וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבֽוּאָה׃ |
38 Han velsigner dem, de bliver mange, han lader det ikke skorte paa Kvæg.
| וַיְבָרֲכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִֽיט׃ |
39 De bliver faa og segner under Modgangs og Kummers Tryk,
| וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגֽוֹן׃ |
40 han udøser Haan over Fyrster og lader dem rave i vejløst Øde.
| שֹׁפֵךְ בּוּז עַל־נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃ |
41 Men han løfter den fattige op af hans Nød og gør deres Slægter som Hjorde;
| וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחֽוֹת׃ |
42 de oprigtige ser det og glædes, men al Ondskab lukker sin Mund.
| יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ וְכָל־עַוְלָה קָפְצָה פִּֽיהָ׃ |
43 Hvo som er viis, han mærke sig det og lægge sig HERRENS Naade paa Sinde!
| מִי־חָכָם וְיִשְׁמָר־אֵלֶּה וְיִתְבּֽוֹנְנוּ חַֽסְדֵי יְהוָֽה׃ |
