Salme 105
1 Pris HERREN, paakald hans Navn, gør hans Gerninger kendte blandt Folkeslag!
| הוֹדוּ לַיהֹוָה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָֽיו׃ |
2 Syng og spil til hans Pris, tal om alle hans Undere;
| שִֽׁירוּ־לוֹ זַמְּרוּ־לוֹ שִׂיחוּ בְּכׇל־נִפְלְאוֹתָֽיו׃ |
3 ros jer af hans hellige Navn, eders Hjerte glæde sig, I, som søger HERREN;
| הִֽתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קׇדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב ׀ מְבַקְשֵׁי יְהֹוָֽה׃ |
4 spørg efter HERREN og hans magt, søg bestandig hans Aasyn;
| דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִֽיד׃ |
5 kom i Hu de Undere, han gjorde, hans Tegn og hans Munds Domme,
| זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר־עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיו׃ |
6 I, hans Tjener Abrahams Sæd, hans udvalgte, Jakobs Sønner!
| זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָֽיו׃ |
7 Han, HERREN, er vor Gud, hans Domme naar ud over Jorden;
| הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל־הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָֽיו׃ |
8 han ihukommer for evigt sin Pagt, i tusind Slægter sit Tilsagn,
| זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּֽוֹר׃ |
9 Pagten, han slutted med Abraham, Eden, han tilsvor Isak;
| אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָֽק׃ |
10 han holdt den i Hævd som Ret for Jakob, en evig Pagt for Israel,
| וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָֽם׃ |
11 idet han sagde: »Dig giver jeg Kana'ans Land som eders Arvelod.«
| לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת־אֶֽרֶץ־כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶֽם׃ |
12 Da de kun var en liden Hob, kun faa og fremmede der,
| בִּֽהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּֽהּ׃ |
13 og vandrede fra Folk til Folk, fra et Rige til et andet,
| וַיִּֽתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל־גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל־עַם אַחֵֽר׃ |
14 tillod han ingen at volde dem Men, men tugted for deres Skyld Konger:
| לֹא־הִנִּיחַ אָדָם לְעׇשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִֽים׃ |
15 »Rør ikke mine Salvede, gør ikke mine Profeter ondt!«
| אַֽל־תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל־תָּרֵֽעוּ׃ |
16 Hungersnød kaldte han frem over Landet, hver Brødets Støttestav brød han;
| וַיִּקְרָא רָעָב עַל־הָאָרֶץ כׇּֽל־מַטֵּה־לֶחֶם שָׁבָֽר׃ |
17 han sendte forud for dem en Mand, Josef solgtes som Træl;
| שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵֽף׃ |
18 de tvang hans Fødder med Lænker, han kom i Lænker af Jern,
| עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) [רַגְלוֹ] בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשֽׁוֹ׃ |
19 indtil hans Ord blev opfyldt; ved HERRENS Ord stod han Prøven igennem.
| עַד־עֵת בֹּא־דְבָרוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרָפָֽתְהוּ׃ |
20 Paa Kongens Bud blev han fri, Folkenes Hersker lod ham løs;
| שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַֽיְפַתְּחֵֽהוּ׃ |
21 han tog ham til Herre for sit Hus, til Hersker over alt sit Gods;
| שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכׇל־קִנְיָנֽוֹ׃ |
22 han styred hans Øverster efter sin Vilje og viste hans Ældste til Rette.
| לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּֽם׃ |
23 Og Israel kom til Ægypten, Jakob boede som Gæst i Kamiternes Land.
| וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶֽרֶץ־חָֽם׃ |
24 Han lod sit Folk blive saare frugtbart og stærkere end dets Fjender;
| וַיֶּפֶר אֶת־עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָֽיו׃ |
25 han vendte deres Sind til Had mod sit Folk og til Træskhed imod sine Tjenere.
| הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָֽיו׃ |
26 Da sendte han Moses, sin Tjener, og Aron, sin udvalgte Mand;
| שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר־בּֽוֹ׃ |
27 han gjorde sine Tegn i Ægypten og Undere i Kamiternes Land;
| שָֽׂמוּ־בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָֽם׃ |
28 han sendte Mørke, saa blev det mørkt, men de ænsede ikke hans Ord;
| שָׁלַֽח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹֽא־מָרוּ אֶת־[דְּבָרֽוֹ] (דבריו)׃ |
29 han gjorde deres Vande til Blod og slog deres Fisk ihjel;
| הָפַךְ אֶת־מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת־דְּגָתָֽם׃ |
30 af Frøer vrimlede Landet, selv i Kongens Sale var de;
| שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶֽם׃ |
31 han talede, saa kom der Bremser og Myg i alt deres Land;
| אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכׇל־גְּבוּלָֽם׃ |
32 han sendte dem Hagl for Regn og luende Ild i Landet;
| נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָֽם׃ |
33 han slog baade Vinstok og Figen og splintrede Træerne i deres Land;
| וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָֽם׃ |
34 han talede, saa kom der Græshopper, Springere uden Tal,
| אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּֽר׃ |
35 de aad alt Græs i Landet, de aad deres Jords Afgrøde;
| וַיֹּאכַל כׇּל־עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָֽם׃ |
36 alt førstefødt i Landet slog han, Førstegrøden af al deres Kraft;
| וַיַּךְ כׇּל־בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכׇל־אוֹנָֽם׃ |
37 han førte dem ud med Sølv og Guld, ikke een i hans Stammer snubled;
| וַֽיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵֽׁל׃ |
38 Ægypterne glæded sig, da de drog bort, thi de var grebet af Rædsel for dem.
| שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּֽי־נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶֽם׃ |
39 Han bredte en Sky som Skjul og Ild til at lyse i Natten;
| פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָֽיְלָה׃ |
40 de krævede, han bragte Vagtler, med Himmelbrød mættede han dem;
| שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵֽם׃ |
41 han aabnede Klippen, og Vand strømmed ud, det løb som en Flod i Ørkenen.
| פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָֽר׃ |
42 Thi han kom sit hellige Ord i Hu til Abraham, sin Tjener;
| כִּֽי־זָכַר אֶת־דְּבַר קׇדְשׁוֹ אֶֽת־אַבְרָהָם עַבְדּֽוֹ׃ |
43 han lod sit Folk drage ud med Fryd, sine udvalgte under Jubel;
| וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת־בְּחִירָֽיו׃ |
44 han gav dem Folkenes Lande, de fik Folkeslags Gods i Eje.
| וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָֽשׁוּ׃ |
45 Derfor skulde de holde hans Bud og efterkomme hans Love. Halleluja!
| בַּעֲבוּר ׀ יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃ |
