Salme 102
1 Bøn af en elendig, naar hans Kraft svigter, og han udøser sin Klage for HERREN.
| תפלה לעני כי יעטף ולפני יהוה ישפך שיחו יהוה שמעה תפלתי ושועתי אליך תבוא׃ |
2 HERRE, lyt til min Bøn, lad mit Raab komme til dig,
| אל תסתר פניך ממני ביום צר לי הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני׃ |
3 skjul dog ikke dit Aasyn for mig; den Dag jeg stedes i Nød, bøj da dit Øre til mig; naar jeg kalder, saa skynd dig og svar mig!
| כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃ |
4 Thi mine Dage svinder som Røg, mine Ledemod brænder som Ild;
| הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי׃ |
5 mit Hjerte er svedet og visnet som Græs, thi jeg glemmer at spise mit Brød.
| מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃ |
6 Under min Stønnen klæber mine Ben til Huden;
| דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃ |
7 jeg ligner Ørkenens Pelikan, er blevet som Uglen paa øde Steder;
| שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג׃ |
8 om Natten ligger jeg vaagen og jamrer saa ensom som Fugl paa Taget;
| כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃ |
9 mine Fjender haaner mig hele Dagen; de, der spotter mig, sværger ved mig.
| כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃ |
10 Thi Støv er mit daglige Brød, jeg blander min Drik med Taarer
| מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃ |
11 over din Harme og Vrede, fordi du tog mig og slængte mig bort;
| ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃ |
12 mine Dage hælder som Skyggen, som Græsset visner jeg hen.
| ואתה יהוה לעולם תשב וזכרך לדר ודר׃ |
13 Men du troner evindelig, HERRE, du ihukommes fra Slægt til Slægt;
| אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד׃ |
14 du vil rejse dig og forbarme dig over Zion, naar Naadens Tid, naar Timen er inde;
| כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו׃ |
15 thi dine Tjenere elsker dets Sten og ynkes over dets Grushobe.
| וייראו גוים את שם יהוה וכל מלכי הארץ את כבודך׃ |
16 Og HERRENS Navn skal Folkene frygte, din Herlighed alle Jordens Konger;
| כי בנה יהוה ציון נראה בכבודו׃ |
17 thi HERREN opbygger Zion, han lader sig se i sin Herlighed;
| פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם׃ |
18 han vender sig til de hjælpeløses Bøn, lader ej deres Bøn uænset.
| תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה׃ |
19 For Efterslægten skal det optegnes, et Folk, der skal fødes, skal prise HERREN;
| כי השקיף ממרום קדשו יהוה משמים אל ארץ הביט׃ |
20 thi han ser ned fra sin hellige Højsal, HERREN skuer ned fra Himmel til Jord
| לשמע אנקת אסיר לפתח בני תמותה׃ |
21 for at høre de fangnes Stønnen og give de dødsdømte Frihed,
| לספר בציון שם יהוה ותהלתו בירושלם׃ |
22 at HERRENS Navn kan forkyndes i Zion, hans Pris i Jerusalem,
| בהקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את יהוה׃ |
23 naar Folkeslag og Riger til Hobe samles for at tjene HERREN.
| ענה בדרך כחו קצר ימי׃ |
24 Han lammed min Kraft paa Vejen, forkorted mit Liv.
| אמר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך׃ |
25 Jeg siger: Min Gud, tag mig ikke bort i Dagenes Hælvt! Dine Aar er fra Slægt til Slægt.
| לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃ |
26 Du grundfæsted fordum Jorden, Himlene er dine Hænders Værk;
| המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלפו׃ |
27 de falder, men du bestaar, alle slides de op som en Klædning;
| ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׃ |
28 som Klæder skifter du dem; de skiftes, men du er den samme, og dine Aar faar aldrig Ende! Dine Tjeneres Børn fæster Bo, deres Sæd skal bestaa for dit Aasyn.
| בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון׃ |
