Ordsprogene 1
1 Ordsprog af Salomo, Davids Søn, Israels Konge.
| משלי שלמה בן דוד מלך ישראל׃ |
2 Af dem skal man lære Visdom forstandig Tale,
| לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה׃ |
3 tage mod Tugt, som gør klog, mod Retfærdighed, Ret og Retsind;
| לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים׃ |
4 de skal give tankeløse Klogskab, ungdommen Kundskab og Kløgt;
| לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה׃ |
5 den vise høre og øge sin Viden, den forstandige vinde sig Levekunst;
| ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה׃ |
6 de skal lære at tyde Ordsprog og Billeder, de vises Ord og Gaader.
| להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם׃ |
7 HERRENS Frygt er Kundskabs begyndelse, Daarer ringeagter Visdom og Tugt.
| יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃ |
8 Hør, min Søn, paa din Faders Tugt, opgiv ikke din Moders Belæring.
| שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך׃ |
9 thi begge er en yndig Krans til dit Hoved og Kæder til din Hals.
| כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך׃ |
10 Min Søn, sig nej, naar Syndere lokker!
| בני אם יפתוך חטאים אל תבא׃ |
11 Siger de: »Kom med, lad os lure paa den fromme, lægge Baghold for sagesløs, skyldfri Mand!
| אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃ |
| נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור׃ (Sheol h7585) |
13 Vi vinder os Gods og Guld, vi fylder vore Huse med Rov.
| כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל׃ |
14 Gør fælles Sag med os; vi har alle fælles Pung!«
| גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃ |
15 — min Søn, gaa da ikke med dem, hold din Fod fra deres Sti;
| בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃ |
16 thi deres Fødder løber efter ondt, de haster for at udgyde Blod.
| כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם׃ |
17 Thi det er unyttigt at udspænde Garnet for alle Fugles Øjne;
| כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף׃ |
18 de lurer paa eget Blod, lægger Baghold for eget Liv.
| והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם׃ |
19 Saa gaar det enhver, der attraar Rov, det tager sin Herres Liv.
| כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח׃ |
20 Visdommen raaber paa Gaden, paa Torvene løfter den Røsten;
| חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃ |
21 oppe paa Murene kalder den, tager til Orde i Byen ved Portindgangene:
| בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׃ |
22 Hvor længe vil I tankeløse elske Tankeløshed, Spotterne finde deres Glæde i Spot og Daarerne hade Kundskab?
| עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת׃ |
23 Vend eder til min Revselse! Se, jeg lader min Aand udvælde for eder, jeg kundgør eder mine Ord:
| תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃ |
24 Fordi jeg raabte og I stod imod, jeg vinked og ingen ænsed det,
| יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב׃ |
25 men I lod haant om alt mit Raad og tog ikke min Revselse til jer,
| ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם׃ |
26 derfor ler jeg ved eders Ulykke, spotter, naar det, I frygter, kommer,
| גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם׃ |
27 naar det, I frygter, kommer som Uvejr, naar eders Ulykke kommer som Storm, naar Trængsel og Nød kommer over jer.
| בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃ |
28 Da svarer jeg ej, naar de kalder, de søger mig uden at finde,
| אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׃ |
29 fordi de hadede Kundskab og ikke valgte HERRENS Frygt;
| תחת כי שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃ |
30 mit Raad tog de ikke til sig, men lod haant om al min Revselse.
| לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי׃ |
31 Frugt af deres Færd skal de nyde og mættes med egne Raad;
| ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו׃ |
32 thi tankeløses Egensind bliver deres Død, Taabers Sorgløshed bliver deres Undergang;
| כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם׃ |
33 men den, der adlyder mig, bor trygt, sikret mod Ulykkens Rædsel.
| ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה׃ |
