Ordsprogene 7
1 Min Søn, vogt dig mine Ord, mine Bud maa du gemme hos dig;
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ |
2 vogt mine Bud, saa skal du leve, som din Øjesten vogte du, hvad jeg har lært dig;
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ |
3 bind dem om dine Fingre, skriv dem paa dit Hjertes Tavle,
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ |
4 sig til Visdommen: »Du er min Søster!« og kald Forstanden Veninde,
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ |
5 at den maa vogte dig for Andenmands Hustru, en fremmed Kvinde med sleske Ord.
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ |
6 Thi fra mit Vindue skued jeg ud, jeg kigged igennem mit Gitter;
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ |
7 og blandt de tankeløse saa jeg en Yngling, en uden Vid blev jeg var blandt de unge;
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ |
8 han gik paa Gaden tæt ved et Hjørne, skred frem paa Vej til hendes Hus
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ |
9 i Skumringen henimod Aften, da Nat og Mørke brød frem.
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ |
10 Og se, da møder Kvinden ham i Skøgedragt, underfundig i Hjertet;
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ |
11 løssluppen, ustyrlig er hun, hjemme fandt hendes Fødder ej Ro;
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ |
12 snart paa Gader, snart paa Torve, ved hvert et Hjørne lurer hun;
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ |
13 hun griber i ham og kysser ham og siger med frække Miner;
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ |
14 »Jeg er et Takoffer skyldig og indfrier mit Løfte i Dag,
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ |
15 gik derfor ud for at møde dig, søge dig, og nu har jeg fundet dig!
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ |
16 Jeg har redt mit Leje med Tæpper, med broget ægyptisk Lærred,
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ |
17 jeg har stænket min Seng med Myrra, med Aloe og med Kanelbark;
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ |
18 kom, lad os svælge til Daggry i Vellyst, beruse os i Elskovs Lyst!
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ |
19 Thi Manden er ikke hjemme, paa Langfærd er han draget;
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ |
20 Pengepungen tog han med, ved Fuldmaane kommer han hjem!«
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ |
21 Hun lokked ham med mange fagre Ord, forførte ham med sleske Læber;
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ |
22 tankeløst følger han hende som en Tyr, der føres til Slagtning, som en Hjort, der løber i Nettet,
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ |
23 til en Pil gennemborer dens Lever, som en Fugl, der falder i Snaren, uden at vide, det gælder dens Liv.
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ |
24 Hør mig da nu, min Søn, og lyt til min Munds Ord!
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ |
25 Ej bøje du Hjertet til hendes Veje, far ikke vild paa hendes Stier;
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ |
26 thi mange ligger slagne, hvem hun har fældet, og stor er Hoben, som hun slog ihjel.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ |
