Ordsprogene 31
1 Kong Lemuel af Massas Ord; som hans Moder tugtede ham med.
| דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲֽשֶׁר־יִסְּרַתּוּ אִמּֽוֹ׃ |
2 Hvad, Lemuel, min Søn, min førstefødte, hvad skal jeg sige dig, hvad, mit Moderlivs Søn, hvad, mine Løfters Søn?
| מַה־בְּרִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִי וּמֶה בַּר־נְדָרָֽי׃ |
3 Giv ikke din Kraft til Kvinder, din Kærlighed til dem, der ødelægger Konger.
| אַל־תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַֽמְחוֹת מְלָכִֽין׃ |
4 Det klæder ej Konger, Lemuel, det klæder ej Konger at drikke Vin eller Fyrster at kræve stærke Drikke,
| אַל לַֽמְלָכִים ׀ לְֽמוֹאֵל אַל לַֽמְלָכִים שְׁתוֹ־יָיִן וּלְרוֹזְנִים (או) [אֵי] שֵׁכָֽר׃ |
5 at de ikke skal drikke og glemme Vedtægt og bøje Retten for alle arme.
| פֶּן־יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק וִישַׁנֶּה דִּין כׇּל־בְּנֵי־עֹֽנִי׃ |
6 Giv den segnende stærke Drikke, og giv den mismodige Vin;
| תְּנוּ־שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָֽפֶשׁ׃ |
7 lad ham drikke og glemme sin Fattigdom, ej mer ihukomme sin Møje.
| יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכׇּר־עֽוֹד׃ |
8 Luk Munden op for den stumme, for alle lidendes Sag;
| פְּתַח־פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל־דִּין כׇּל־בְּנֵי חֲלֽוֹף׃ |
9 luk Munden op og døm retfærdigt, skaf den arme og fattige Ret!
| פְּתַח־פִּיךָ שְׁפׇט־צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיֽוֹן׃ |
10 Hvo finder en duelig Hustru? Hendes Værd staar langt over Perlers.
| אֵֽשֶׁת־חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָֽהּ׃ |
11 Hendes Husbonds Hjerte stoler paa hende, paa Vinding skorter det ikke.
| בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָֽר׃ |
12 Hun gør ham godt og intet ondt alle sine Levedage.
| גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא־רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּֽיהָ׃ |
13 Hun sørger for Uld og Hør, hun bruger sine Hænder med Lyst.
| דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּֽיהָ׃ |
14 Hun er som en Købmands Skibe, sin Føde henter hun langvejs fra.
| הָיְתָה כׇּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָֽהּ׃ |
15 Endnu før Dag staar hun op og giver Huset Mad, sine Piger deres tilmaalte Del.
| וַתָּקׇם ׀ בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ |
16 Hun tænker paa en Mark og faar den, hun planter en Vingaard, for hvad hun har tjent.
| זָֽמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ (נטע) [נָטְעָה] כָּֽרֶם׃ |
17 Hun bælter sin Hofte med Kraft, lægger Styrke i sine Arme.
| חָֽגְרָה בְעוֹז מׇתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶֽיהָ׃ |
18 Hun skønner, hendes Husholdning lykkes, hendes Lampe gaar ikke ud om Natten.
| טָעֲמָה כִּי־טוֹב סַחְרָהּ לֹא־יִכְבֶּה (בליל) [בַלַּיְלָה] נֵרָֽהּ׃ |
19 Hun rækker sine Hænder mod Rokken, Fingrene tager om Tenen.
| יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָֽלֶךְ׃ |
20 Hun rækker sin Haand til den arme, rækker Armene ud til den fattige.
| כַּפָּהּ פָּֽרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיֽוֹן׃ |
21 Af Sne har hun intet at frygte for sit Hus, thi hele hendes Hus er klædt i Skarlagen.
| לֹא־תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כׇל־בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִֽים׃ |
22 Tæpper laver hun sig, hun er klædt i Byssus og Purpur.
| מַרְבַדִּים עָֽשְׂתָה־לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָֽׁהּ׃ |
23 Hendes Husbond er kendt i Portene, naar han sidder blandt Landets Ældste.
| נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃ |
24 Hun væver Linned til Salg og sælger Bælter til Kræmmeren.
| סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַֽכְּנַעֲנִֽי׃ |
25 Klædt i Styrke og Hæder gaar hun Morgendagen i Møde med Smil.
| עֹז־וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרֽוֹן׃ |
26 Hun aabner Munden med Visdom, med mild Vejledning paa Tungen.
| פִּיהָ פָּתְחָה בְחׇכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ׃ |
27 Hun vaager over Husets Gænge og spiser ej Ladheds Brød.
| צוֹפִיָּה (הילכות) [הֲלִיכוֹת] בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵֽל׃ |
28 Hendes Sønner staar frem og giver hende Pris, hendes Husbond synger hendes Lov:
| קָמוּ בָנֶיהָ וַֽיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַֽיְהַלְלָֽהּ׃ |
29 »Mange duelige Kvinder findes, men du staar over dem alle!«
| רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּֽנָה׃ |
30 Ynde er Svig og Skønhed Skin; en Kvinde, som frygter HERREN, skal roses.
| שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת־יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּֽל׃ |
31 Lad hende faa sine Hænders Frugt, hendes Gerninger synger hendes Lov i Portene.
| תְּנוּ־לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַֽעֲשֶֽׂיהָ׃ |
