Ordsprogene 31
1 Kong Lemuel af Massas Ord; som hans Moder tugtede ham med.
| דברי למואל מלך-- משא אשר-יסרתו אמו |
2 Hvad, Lemuel, min Søn, min førstefødte, hvad skal jeg sige dig, hvad, mit Moderlivs Søn, hvad, mine Løfters Søn?
| מה-ברי ומה-בר-בטני ומה בר-נדרי |
3 Giv ikke din Kraft til Kvinder, din Kærlighed til dem, der ødelægger Konger.
| אל-תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין |
4 Det klæder ej Konger, Lemuel, det klæder ej Konger at drikke Vin eller Fyrster at kræve stærke Drikke,
| אל למלכים למואל--אל למלכים שתו-יין ולרוזנים או (אי) שכר |
5 at de ikke skal drikke og glemme Vedtægt og bøje Retten for alle arme.
| פן-ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל-בני-עני |
6 Giv den segnende stærke Drikke, og giv den mismodige Vin;
| תנו-שכר לאובד ויין למרי נפש |
7 lad ham drikke og glemme sin Fattigdom, ej mer ihukomme sin Møje.
| ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר-עוד |
8 Luk Munden op for den stumme, for alle lidendes Sag;
| פתח-פיך לאלם אל-דין כל-בני חלוף |
9 luk Munden op og døm retfærdigt, skaf den arme og fattige Ret!
| פתח-פיך שפט-צדק ודין עני ואביון |
10 Hvo finder en duelig Hustru? Hendes Værd staar langt over Perlers.
| אשת-חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה |
11 Hendes Husbonds Hjerte stoler paa hende, paa Vinding skorter det ikke.
| בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר |
12 Hun gør ham godt og intet ondt alle sine Levedage.
| גמלתהו טוב ולא-רע-- כל ימי חייה |
13 Hun sørger for Uld og Hør, hun bruger sine Hænder med Lyst.
| דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה |
14 Hun er som en Købmands Skibe, sin Føde henter hun langvejs fra.
| היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה |
15 Endnu før Dag staar hun op og giver Huset Mad, sine Piger deres tilmaalte Del.
| ותקם בעוד לילה--ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה |
16 Hun tænker paa en Mark og faar den, hun planter en Vingaard, for hvad hun har tjent.
| זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע (נטעה) כרם |
17 Hun bælter sin Hofte med Kraft, lægger Styrke i sine Arme.
| חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועתיה |
18 Hun skønner, hendes Husholdning lykkes, hendes Lampe gaar ikke ud om Natten.
| טעמה כי-טוב סחרה לא-יכבה בליל (בלילה) נרה |
19 Hun rækker sine Hænder mod Rokken, Fingrene tager om Tenen.
| ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך |
20 Hun rækker sin Haand til den arme, rækker Armene ud til den fattige.
| כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון |
21 Af Sne har hun intet at frygte for sit Hus, thi hele hendes Hus er klædt i Skarlagen.
| לא-תירא לביתה משלג כי כל-ביתה לבש שנים |
22 Tæpper laver hun sig, hun er klædt i Byssus og Purpur.
| מרבדים עשתה-לה שש וארגמן לבושה |
23 Hendes Husbond er kendt i Portene, naar han sidder blandt Landets Ældste.
| נודע בשערים בעלה בשבתו עם-זקני-ארץ |
24 Hun væver Linned til Salg og sælger Bælter til Kræmmeren.
| סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני |
25 Klædt i Styrke og Hæder gaar hun Morgendagen i Møde med Smil.
| עז-והדר לבושה ותשחק ליום אחרון |
26 Hun aabner Munden med Visdom, med mild Vejledning paa Tungen.
| פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על-לשונה |
27 Hun vaager over Husets Gænge og spiser ej Ladheds Brød.
| צופיה הילכות (הליכות) ביתה ולחם עצלות לא תאכל |
28 Hendes Sønner staar frem og giver hende Pris, hendes Husbond synger hendes Lov:
| קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה |
29 »Mange duelige Kvinder findes, men du staar over dem alle!«
| רבות בנות עשו חיל ואת עלית על-כלנה |
30 Ynde er Svig og Skønhed Skin; en Kvinde, som frygter HERREN, skal roses.
| שקר החן והבל היפי אשה יראת-יהוה היא תתהלל |
31 Lad hende faa sine Hænders Frugt, hendes Gerninger synger hendes Lov i Portene.
| תנו-לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה |
