Ordsprogene 19

1 Bedre Fattigmand med lydefri Færd end en, som gaar Krogveje, er han end rig.

טֽוֹב־רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִֽיל׃

2 At mangle Kundskab er ikke godt, men den træder fejl, som har Hastværk.

גַּם בְּלֹא־דַעַת נֶפֶשׁ לֹא־טוֹב וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵֽא׃

3 Et Menneskes Daarskab øder hans Vej, men paa HERREN vredes hans Hjerte.

אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל־יְהֹוָה יִזְעַף לִבּֽוֹ׃

4 Gods skaffer mange Venner, den ringe skiller hans Ven sig fra.

הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים וְדָל מֵרֵעֵהוּ יִפָּרֵֽד׃

5 Det falske Vidne undgaar ej Straf; den slipper ikke, som farer med Løgn.

עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵֽט׃

6 Mange bejler til Stormands Yndest, og alle er Venner med gavmild Mand.

רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵֽי־נָדִיב וְכׇל־הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּֽן׃

7 Fattigmands Frænder hader ham alle, end mere skyr hans Venner ham da. Ej frelses den, som jager efter Ord.

כׇּל ־ אֲחֵי־רָשׁ ׀ שְֽׂנֵאֻהוּ אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ מְרַדֵּף אֲמָרִים (לא) [לוֹ־]הֵֽמָּה׃

8 Den, der vinder Vid, han elsker sin Sjæl, og den, der vogter paa Indsigt, faar Lykke.

קֹֽנֶה־לֵּב אֹהֵב נַפְשׁוֹ שֹׁמֵר תְּבוּנָה לִמְצֹא־טֽוֹב׃

9 Det falske Vidne undgaar ej Straf, og den, der farer med Løgn, gaar under.

עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵֽד׃

10 Vellevned sømmer sig ikke for Taabe, end mindre for Træl at herske over Fyrster.

לֹא־נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג אַף כִּֽי־לְעֶבֶד ׀ מְשֹׁל בְּשָׂרִֽים׃

11 Klogskab gør Mennesket sindigt, hans Ære er at overse Brøde.

שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל־פָּֽשַׁע׃

12 Som Brøl af en Løve er Kongens Vrede, som Dug paa Græs er hans Gunst.

נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ וּכְטַל עַל־עֵשֶׂב רְצוֹנֽוֹ׃

13 Taabelig Søn er sin Faders Ulykke, Kvindekiv er som ustandseligt Tagdryp.

הַוֺּת לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וְדֶלֶף טֹרֵד מִדְיְנֵי אִשָּֽׁה׃

14 Hus og Gods er Arv efter Fædre, en forstandig Hustru er fra HERREN.

בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵיְהֹוָה אִשָּׁה מַשְׂכָּֽלֶת׃

15 Dovenskab sænker i Dvale, den lade Sjæl maa sulte.

עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָֽב׃

16 Den vogter sin Sjæl, som vogter paa Budet, men skødesløs Vandel fører til Død.

שֹׁמֵר מִצְוָה שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ בּוֹזֵה דְרָכָיו (יומת) [יָמֽוּת]׃

17 Er man god mod den ringe, laaner man HERREN, han gengælder en, hvad godt man har gjort.

מַלְוֵה יְהֹוָה חוֹנֵֽן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃

18 Tugt din Søn, imens der er Haab, ellers stiler du efter at slaa ham ihjel.

יַסֵּר בִּנְךָ כִּֽי־יֵשׁ תִּקְוָה וְאֶל־הֲמִיתוֹ אַל־תִּשָּׂא נַפְשֶֽׁךָ׃

19 Den, som er hidsig, maa bøde, ved Skaansel gør man det værre.

(גרל) [גְּֽדׇל־]חֵמָה נֹשֵׂא עֹנֶשׁ כִּי אִם־תַּצִּיל וְעוֹד תּוֹסִֽף׃

20 Hør paa Raad og tag ved Lære, saa du til sidst bliver viis.

שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃

21 I Mands Hjerte er mange Tanker, men HERRENS Raad er det, der staar fast.

רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב־אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקֽוּם׃

22 Vinding har man af Godhed, hellere fattig end Løgner.

תַּאֲוַת אָדָם חַסְדּוֹ וְטֽוֹב־רָשׁ מֵאִישׁ כָּזָֽב׃

23 HERRENS Frygt er Vej til Liv, man hviler mæt og frygter ej ondt.

יִרְאַת יְהֹוָה לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל־יִפָּקֶד רָֽע׃

24 Den lade rækker til Fadet, men fører ej Haanden til Munden.

טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת גַּם־אֶל־פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶֽנָּה׃

25 Faar Spottere Hug, bliver tankeløs klog, ved Revselse faar den forstandige Kundskab.

לֵץ תַּכֶּה וּפֶתִי יַעְרִם וְהוֹכִיחַ לְנָבוֹן יָבִין דָּֽעַת׃

26 Mishandle Fader og bortjage Moder gør kun en daarlig, vanartet Søn.

מְֽשַׁדֶּד־אָב יַבְרִיחַ אֵם בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּֽיר׃

27 Hør op, min Søn, med at høre paa Tugt og saa fare vild fra Kundskabsord.

חֲֽדַל־בְּנִי לִשְׁמֹעַ מוּסָר לִשְׁגוֹת מֵאִמְרֵי־דָֽעַת׃

28 Niddingevidne spotter Retten, gudløses Mund er glubsk efter Uret.

עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע־אָֽוֶן׃

29 Slag er rede til Spottere, Hug til Taabers Ryg.

נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִֽים׃