Ordsprogene 17
1 Bedre en tør Bid Brød med fred end Huset fuldt af Sul med Trætte.
| טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה־בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי־רִֽיב׃ |
2 Klog Træl bliver Herre over daarlig Søn og faar lod og del mellem Brødre.
| עֶֽבֶד־מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָֽה׃ |
3 Digel til Sølv og Ovn til Guld, men den, der prøver Hjerter, er HERREN.
| מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וּבֹחֵן לִבּוֹת יְהֹוָֽה׃ |
4 Den onde hører paa onde Læber, Løgneren lytter til giftige Tunger.
| מֵרַע מַקְשִׁיב עַל־שְׂפַת־אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל־לְשׁוֹן הַוֺּֽת׃ |
5 Hvo Fattigmand spotter, haaner hans Skaber, den skadefro slipper ikke for Straf.
| לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶֽה׃ |
6 De gamles Krone er Børnebørn, Sønners Stolthed er Fædre.
| עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָֽם׃ |
7 Ypperlig Tale er ej for en Daare, end mindre da Løgn for den, som er ædel.
| לֹא־נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת־יֶתֶר אַף כִּֽי־לְנָדִיב שְׂפַת־שָֽׁקֶר׃ |
8 Som en Troldsten er Gave i Giverens Øjne; hvorhen den end vender sig, gør den sin Virkning.
| אֶבֶן־חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶֽל־כׇּל־אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּֽיל׃ |
9 Den, der dølger en Synd, søger Venskab, men den, der ripper op i en Sag, skiller Venner.
| מְֽכַסֶּה־פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּֽוּף׃ |
10 Bedre virker Skænd paa forstandig end hundrede Slag paa en Taabe.
| תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָֽה׃ |
11 Den onde har kun Genstridighed for, men et skaanselsløst Bud er udsendt imod ham.
| אַךְ־מְרִי יְבַקֶּשׁ־רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח־בּֽוֹ׃ |
12 Man kan møde en Bjørn, hvis Unger er taget, men ikke en Taabe udi hans Daarskab.
| פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ וְאַל־כְּסִיל בְּאִוַּלְתּֽוֹ׃ |
13 Den, der gengælder godt med ondt, fra hans Hus skal Vanheld ej vige.
| מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא־[תָמוּשׁ] (תמיש) רָעָה מִבֵּיתֽוֹ׃ |
14 At yppe Strid er at aabne for Vand, hold derfor inde, før Strid bryder løs.
| פּוֹטֵֽר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטֽוֹשׁ׃ |
15 At frikende skyldig og dømme uskyldig, begge Dele er HERREN en Gru.
| מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְהֹוָה גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃ |
16 Hvad hjælper Penge i Taabens Haand til at købe ham Visdom, naar Viddet mangler?
| לָמָּה־זֶּה מְחִיר בְּיַד־כְּסִיל לִקְנוֹת חׇכְמָה וְלֶב־אָֽיִן׃ |
17 Ven viser Kærlighed naar som helst, Broder fødes til Hjælp i Nød.
| בְּכׇל־עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵֽד׃ |
18 Mand uden Vid giver Haandslag og gaar i Borgen for Næsten.
| אָדָם חֲסַר־לֵב תּוֹקֵעַ כָּף עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵֽהוּ׃ |
19 Ven af Kiv er Ven af Synd; at højne sin Dør er at attraa Fald.
| אֹהֵֽב פֶּשַׁע אֹהֵב מַצָּה מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֶּשׁ־שָֽׁבֶר׃ |
20 Ej finder man Lykke, naar Hjertet er vrangt, man falder i Vaade, naar Tungen er falsk.
| עִקֶּשׁ־לֵב לֹא יִמְצָא־טוֹב וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ יִפּוֹל בְּרָעָֽה׃ |
21 Den, der avler en Taabe, faar Sorg, Daarens Fader er ikke glad.
| יֹלֵד כְּסִיל לְתוּגָה לוֹ וְלֹא־יִשְׂמַח אֲבִי נָבָֽל׃ |
22 Glad Hjerte er godt for Legemet, nedslaaet Sind suger Marv af Benene.
| לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִיב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ־גָּֽרֶם׃ |
23 Den gudløse tager Gave i Løn for at bøje Rettens Gænge.
| שֹׁחַד מֵחֵק רָשָׁע יִקָּח לְהַטּוֹת אׇרְחוֹת מִשְׁפָּֽט׃ |
24 Visdom staar den forstandige for Øje, Taabens Blik er ved Jordens Ende.
| אֶת־פְּנֵי מֵבִין חׇכְמָה וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה־אָֽרֶץ׃ |
25 Taabelig Søn er sin Faders Sorg, Kvide for hende, som fødte ham.
| כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיֽוֹלַדְתּֽוֹ׃ |
26 At straffe den, der har Ret, er ilde, værre endnu at slaa de ædle.
| גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא־טוֹב לְהַכּוֹת נְדִיבִים עַל־יֹֽשֶׁר׃ |
27 Den, som har Kundskab tøjler sin Tale, Mand med Forstand er koldblodig.
| חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת (וקר) [יְקַר־]רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָֽה׃ |
28 Selv Daaren, der tier, gælder for viis, forstandig er den, der lukker sine Læber.
| גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבֽוֹן׃ |
