Ordsprogene 14
1 Visdom bygger sig Hus, Daarskabs Hænder river det ned.
| חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ׃ |
2 Hvo redeligt vandrer, frygter HERREN, men den, som gaar Krogveje, agter ham ringe.
| הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יָשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהוָ֑ה וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ׃ |
3 I Daarens Mund er Ris til hans Ryg, for de vise staar Læberne Vagt.
| בְּֽפִי־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם׃ |
4 Naar der ikke er Okser, er Laden tom, ved Tyrens Kraft bliver Høsten stor.
| בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרָב־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר׃ |
5 Sanddru Vidne lyver ikke, det falske Vidne farer med Løgn.
| עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃ |
6 Spotter søger Visdom, men finder den ikke, til Kundskab kommer forstandig let.
| בִּקֶּשׁ־לֵ֣ץ חָכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל׃ |
7 Gaa fra en Mand, som er en Taabe, der mærker du intet til Kundskabs Læber.
| לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל־יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃ |
8 Den kloge i sin Visdom er klar paa sin Vej, men Taabers Daarskab er Svig.
| חָכְמַ֣ת עָ֭רוּם הָבִ֣ין דַּרְכּ֑וֹ וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים מִרְמָֽה׃ |
9 Med Daarer driver Skyldofret Spot, men Velvilje raader iblandt retsindige.
| אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃ |
10 Hjertet kender sin egen Kvide, fremmede blander sig ej i dets Glæde.
| לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃ |
11 Gudløses Hus lægges øde, retsindiges Telt staar i Blomst.
| בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ׃ |
12 Mangen Vej synes Manden ret, og saa er dens Ende dog Dødens Veje.
| יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃ |
13 Selv under Latter kan Hjertet lide, og Glædens Ende er Kummer.
| גַּם־בִּשְׂח֥וֹק יִכְאַב־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃ |
14 Af sine Veje mættes den frafaldne, af sine Gerninger den, som er god.
| מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב׃ |
15 Den tankeløse tror hvert Ord, den kloge overtænker sine Skridt.
| פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכָל־דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃ |
16 Den vise ængstes og skyr det onde, Taaben buser sorgløs paa.
| חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃ |
17 Den hidsige bærer sig taabeligt ad, man hader rænkefuld Mand.
| קְֽצַר־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא׃ |
18 De tankeløse giver Daarskab i Arv, de kloge efterlader sig Kundskab.
| נָחֲל֣וּ פְתָאיִ֣ם אִוֶּ֑לֶת וַֽ֝עֲרוּמִ֗ים יַכְתִּ֥רוּ דָֽעַת׃ |
19 Onde maa bukke for gode, gudløse staa ved retfærdiges Døre.
| שַׁח֣וּ רָ֭עִים לִפְנֵ֣י טוֹבִ֑ים וּ֝רְשָׁעִ֗ים עַֽל־שַׁעֲרֵ֥י צַדִּֽיק׃ |
20 Fattigmand hades endog af sin Ven, men Rigmands Venner er mange.
| גַּם־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים׃ |
21 Den, der foragter sin Næste, synder, lykkelig den, der har Medynk med arme.
| בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א וּמְחוֹנֵ֖ן עֲנָוִ֣ים אַשְׁרָֽיו׃ |
22 De, som virker ondt, farer visselig vild; de, som virker godt, finder Naade og Trofasthed.
| הֲֽלוֹא־יִ֭תְעוּ חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וְחֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת חֹ֣רְשֵׁי טֽוֹב׃ |
23 Ved al Slags Møje vindes der noget, Mundsvejr volder kun Tab.
| בְּכָל־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃ |
24 De vises Krone er Kløgt, Taabers Krans er Daarskab.
| עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עָשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃ |
25 Sanddru Vidne frelser Sjæle; den, som farer med Løgn, bedrager.
| מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה׃ |
26 Den stærkes Tillid er HERRENS Frygt, hans Sønner skal have en Tilflugt.
| בְּיִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מִבְטַח־עֹ֑ז וּ֝לְבָנָ֗יו יִהְיֶ֥ה מַחְסֶֽה׃ |
27 HERRENS Frygt er en Livsens Kilde, derved undgaas Dødens Snarer.
| יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃ |
28 At Folket er stort, er Kongens Hæder, Brist paa Folk er Fyrstens Fald.
| בְּרָב־עָ֥ם הַדְרַת־מֶ֑לֶךְ וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן׃ |
29 Den sindige er rig paa Indsigt, den heftige driver det vidt i Daarskab.
| אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב־תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר־ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת׃ |
30 Sagtmodigt Hjerte er Liv for Legemet, Avind er Edder i Benene.
| חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמ֣וֹת קִנְאָֽה׃ |
31 At kue den ringe er Haan mod hans Skaber, han æres ved Medynk med fattige.
| עֹ֣שֵֽׁק־דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן׃ |
32 Ved sin Ondskab styrtes den gudløse, ved lydefri Færd er retfærdige trygge.
| בְּֽ֭רָעָתוֹ יִדָּחֶ֣ה רָשָׁ֑ע וְחֹסֶ֖ה בְמוֹת֣וֹ צַדִּֽיק׃ |
33 Visdom bor i forstandiges Hjerte, i Taabers Indre kendes den ikke.
| בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חָכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ׃ |
34 Retfærdighed løfter et Folk, men Synd er Folkenes Skændsel.
| צְדָקָ֥ה תְרֽוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃ |
35 En klog Tjener har Kongens Yndest, en vanartet rammer hans Vrede.
| רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃ |
