Ordsprogene 12
1 At elske Tugt er at elske Kundskab, at hade Revselse er dumt.
| אֹהֵב מוּסָר אֹהֵֽב דָּעַת וְשׂוֹנֵא תוֹכַחַת בָּֽעַר׃ |
2 Den gode vinder Yndest hos HERREN, den rænkefulde dømmer han skyldig.
| טוֹב יָפִיק רָצוֹן מֵיְהֹוָה וְאִישׁ מְזִמּוֹת יַרְשִֽׁיעַ׃ |
3 Ingen staar fast ved Gudløshed, men retfærdiges Rod skal aldrig rokkes.
| לֹא־יִכּוֹן אָדָם בְּרֶשַׁע וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים בַּל־יִמּֽוֹט׃ |
4 En duelig Kvinde er sin Ægtemands Krone, en daarlig er som Edder i hans Ben.
| אֵֽשֶׁת־חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָֽׁה׃ |
5 Retfærdiges Tanker er Ret, gudløses Opspind er Svig.
| מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים מִשְׁפָּט תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים מִרְמָֽה׃ |
6 Gudløses Ord er paa Lur efter Blod, retsindiges Mund skal bringe dem Frelse.
| דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרׇב־דָּם וּפִי יְשָׁרִים יַצִּילֵֽם׃ |
7 Gudløse styrtes og er ikke mer, retfærdiges Hus staar fast.
| הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹֽד׃ |
8 For sin Klogskab prises en Mand, til Spot bliver den, hvis Vid er vrangt.
| לְֽפִי־שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל־אִישׁ וְנַעֲוֵה־לֵב יִהְיֶה לָבֽוּז׃ |
9 Hellere overses, naar man holder Træl, end optræde stort, naar man mangler Brød.
| טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר־לָֽחֶם׃ |
10 Den retfærdige føler med sit Kvæg, gudløses Hjerte er grumt.
| יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְֽרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִֽי׃ |
11 Den mættes med Brød, som dyrker sin Jord, uden Vid er den, der jager efter Tomhed.
| עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר־לֵֽב׃ |
12 De ondes Fæstning jævnes med Jorden, de retfærdiges Rod holder Stand.
| חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּֽן׃ |
13 I Læbernes Brøde hildes den onde, den retfærdige undslipper Nøden.
| בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּֽיק׃ |
14 Af sin Munds Frugt mættes en Mand med godt, et Menneske faar, som hans Hænder har øvet.
| מִפְּרִי פִי־אִישׁ יִשְׂבַּע־טוֹב וּגְמוּל יְדֵי־אָדָם (ישוב) [יָשִׁיב] לֽוֹ׃ |
15 Daarens Færd behager ham selv, den vise hører paa Raad.
| דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָֽם׃ |
16 En Daare giver straks sin Krænkelse Luft, den kloge spottes og lader som intet.
| אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ וְכֹסֶה קָלוֹן עָרֽוּם׃ |
17 Den sanddru fremfører, hvad der er ret, det falske Vidne kommer med Svig.
| יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָֽה׃ |
18 Mangens Snak er som Sværdhug, de vises Tunge læger.
| יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּֽא׃ |
19 Sanddru Læbe bestaar for evigt, Løgnetunge et Øjeblik.
| שְֽׂפַת־אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד־אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָֽׁקֶר׃ |
20 De, som smeder ondt, har Svig i Hjertet; de, der stifter Fred, har Glæde.
| מִרְמָה בְּלֶב־חֹרְשֵׁי רָע וּֽלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָֽה׃ |
21 Den retfærdige times der intet ondt, gudløse oplever Vanheld paa Vanheld.
| לֹא־יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כׇּל־אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָֽע׃ |
22 Løgnelæber er HERREN en Gru, de ærlige har hans Velbehag.
| תּוֹעֲבַת יְהֹוָה שִׂפְתֵי־שָׁקֶר וְעֹשֵׂי אֱמוּנָה רְצוֹנֽוֹ׃ |
23 Den kloge dølger sin Kundskab, Taabers Hjerte udraaber Daarskab.
| אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּֽלֶת׃ |
24 De flittiges Haand skal raade, den lade tvinges til Hoveriarbejde.
| יַד־חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַֽס׃ |
25 Hjertesorg bøjer til Jorden, et venligt Ord gør glad.
| דְּאָגָה בְלֶב־אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶֽנָּה׃ |
26 Den retfærdige vælger sin Græsgang, gudløses Vej vildleder dem selv.
| יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵֽם׃ |
27 Ladhed opskræmmer intet Vildt, men kosteligt Gods faar den flittige tildelt.
| לֹא־יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ וְהוֹן־אָדָם יָקָר חָרֽוּץ׃ |
28 Paa Retfærds Sti er der Liv, til Døden fører den onde Vej.
| בְּאֹֽרַח־צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָהֿ אַל־מָֽוֶת׃ |
