Matthæus 27
1 Men da det var blevet Morgen, holdt alle Ypperstepræsterne og Folkets Ældste Raad imod Jesus for at aflive ham.
| ויהי לפנות הבקר ויתיעצו כל ראשי הכהנים וזקני העם על ישוע להמיתו׃ |
2 Og de bandt ham og førte ham bort og overgave ham til Landshøvdingen Pontius Pilatus.
| ויאסרו אתו ויוליכהו משם וימסרהו אל פונטיוס פילטוס ההגמון׃ |
3 Da nu Judas, som forraadte ham, saa, at han var bleven domfældt, fortrød han det og bragte de tredive Sølvpenge tilbage til Ypperstepræsterne og de Ældste og sagde:
| וירא יהודה המסר אותו כי הרשיעהו וינחם וישב את שלשים הכסף אל הכהנים הגדולים והזקנים לאמר׃ |
4 „Jeg har syndet, idet jeg forraadte uskyldigt Blod.‟ Men de sagde: „Hvad kommer det os ved? se du dertil.‟
| חטאתי כי דם נקי הסגרתי והם אמרו מה לנו ולזאת אתה תראה׃ |
5 Og han kastede Sølvpengene ind i Templet, veg bort og gik hen og hængte sig.
| וישלך את הכסף אל ההיכל ויפן וילך ויחנק׃ |
6 Men Ypperstepræsterne toge Sølvpengene og sagde: „Det er ikke tilladt at lægge dem til Tempelskatten; thi det er Blodpenge.‟
| ויקחו ראשי הכהנים את הכסף ויאמרו לא נכון לנו לתתו אל ארון הקרבן כי מחיר דמים הוא׃ |
7 Men efter at have holdt Raad købte de Pottemagermarken derfor til Gravsted for de fremmede.
| ויתיעצו ויקנו בו את שדה היוצר לקבורת הגרים׃ |
8 Derfor blev den Mark kaldt Blodmarken indtil den Dag i Dag.
| על כן שם השדה ההוא שדה הדם עד היום הזה׃ |
9 Da opfyldtes det, som er talt ved Profeten Jeremias, som siger: „Og de toge de tredive Sølvpenge, Prisen for den vurderede, hvem de vurderede for Israels Børn,
| אז נתמלא מה שנאמר ביד ירמיה הנביא ויקחו שלשים הכסף אדר היקר אשר יקר מעל בני ישראל׃ |
10 og de gave dem for Pottemagermarken, som Herren befalede mig.‟
| ויתנו אתם אל שדה היוצר כאשר צוני יהוה׃ |
11 Men Jesus blev stillet for Landshøvdingen, og Landshøvdingen spurgte ham og sagde: „Er du Jødernes Konge?‟ Men Jesus sagde til ham: „Du siger det.‟
| וישוע העמד לפני ההגמון וישאלהו ההגמון לאמר האתה הוא מלך היהודים ויאמר ישוע אתה אמרת׃ |
12 Og da han blev anklaget af Ypperstepræsterne og de Ældste, svarede han intet.
| וידברו עליו שטנה הכהנים הגדולים והזקנים והוא לא ענה דבר׃ |
13 Da siger Pilatus til ham: „Hører du ikke, hvor meget de vidne imod dig?‟
| ויאמר אליו פילטוס האינך שמע כמה הם מעידים בך׃ |
14 Og han svarede ham end ikke paa et eneste Ord, saa at Landshøvdingen undrede sig saare.
| ולא ענהו אף דבר אחד ויתמה ההגמון עד מאד׃ |
15 Men paa Højtiden plejede Landshøvdingen at løslade Mængden een Fange, hvilken de vilde.
| ומנהג ההגמון היה לפטר לעם בכל חג אסיר אחד את אשר יחפצו׃ |
16 Og de havde dengang en berygtet Fange, som hed Barabbas.
| ובעת ההיא היה להם אסיר ידוע ושמו בר אבא׃ |
17 Da de vare forsamlede, sagde Pilatus derfor til dem: „Hvem ville I, at jeg skal løslade eder: Barabbas eller Jesus, som kaldes Kristus?‟
| ויהי כאשר נקהלו ויאמר אליהם פילטוס את מי תחפצו כי אפטר לכם את בר אבא או את ישוע הנקרא בשם משיח׃ |
18 Thi han vidste, at det var af Avind, de havde overgivet ham.
| כי ידע אשר רק מקנאה מסרו אתו׃ |
19 Men medens han sad paa Dommersædet, sendte hans Hustru Bud til ham og sagde: „Befat dig ikke med denne retfærdige; thi jeg har lidt meget i Dag i en Drøm for hans Skyld.‟
| ויהי כשבתו על כסא הדין ותשלח אליו אשתו לאמר אל יהי לך דבר עם הצדיק הזה כי בעבורו עניתי הרבה היום בחלום׃ |
20 Men Ypperstepræsterne og de Ældste overtalte Skarerne til, at de skulde begære Barabbas, men ihjelslaa Jesus.
| והכהנים הגדולים והזקנים פתו את המון העם לשאל להם את בר אבא ולאבד את ישוע׃ |
21 Og Landshøvdingen svarede og sagde til dem: „Hvilken af de to ville I, at jeg skal løslade eder?‟ Men de sagde: „Barabbas.‟
| ויען ההגמון ויאמר אליהם את מי משניהם תחפצו כי אפטר לכם ויאמרו את בר אבא׃ |
22 Pilatus siger til dem: „Hvad skal jeg da gøre med Jesus, som kaldes Kristus?‟ De sige alle: „Lad ham blive korsfæstet!‟
| ויאמר אליהם פילטוס ומה אעשה לישוע הנקרא בשם משיח ויענו כלם יצלב׃ |
23 Men Landshøvdingen sagde: „Hvad ondt har han da gjort?‟ Men de raabte end mere og sagde: „Lad ham blive korsfæstet!‟
| ויאמר ההגמון מה אפוא הרעה אשר עשה ויוסיפו עוד צעק לאמר יצלב׃ |
24 Men da Pilatus saa, at han intet udrettede, men at der blev større Larm, tog han Vand og toede sine Hænder i Mængdens Paasyn og sagde: „Jeg er uskyldig i denne retfærdiges Blod; ser I dertil!‟
| ויהי כראות פילטוס כי לא יועיל מאומה ורבתה עוד המהודה ויקח מים וירחץ את ידיו לעיני העם ויאמר נקי אנכי מדם הצדיק הזה אתם תראו׃ |
25 Og hele Folket svarede og sagde: „Hans Blod komme over os og over vore Børn!‟
| ויענו כל העם ויאמרו דמו עלינו ועל בנינו׃ |
26 Da løslod han dem Barabbas; men Jesus lod han hudstryge og gav ham hen til at korsfæstes.
| אז פטר להם את בר אבא ואת ישוע הכה בשוטים וימסר אותו להצלב׃ |
27 Da toge Landshøvdingens Stridsmænd Jesus med sig ind i Borgen og samlede hele Vagtafdelingen omkring ham.
| ויקחו אנשי הצבא אשר להגמון את ישוע ויביאהו אל בית המשפט ויאספו עליו את כל הגדוד׃ |
28 Og de afklædte ham og kastede en Skarlagens Kappe om ham.
| ויפשיטו אותו את בגדיו ויעטפהו מעיל שני׃ |
29 Og de flettede en Krone af Torne og satte den paa hans Hoved og gave ham et Rør i hans højre Haand; og de faldt paa Knæ for ham og spottede ham og sagde: „Hil være dig, du Jødernes Konge!‟
| וישרגו קצים ויעשו עטרת וישימו על ראשו וקנה בימינו ויכרעו לפניו ויתלוצצו בו לאמר שלום לך מלך היהודים׃ |
30 Og de spyttede paa ham og toge Røret og sloge ham paa Hovedet.
| וירקו בו ויקחו את הקנה ויכהו על ראשו׃ |
31 Og da de havde spottet ham, toge de Kappen af ham og iførte ham hans egne Klæder og førte ham hen for at korsfæste ham.
| ואחרי התלוצצם בו הפשיטו אותו את המעיל וילבישהו את בגדיו ויוליכהו לצלב׃ |
32 Men medens de gik derud, traf de en Mand fra Kyrene, ved Navn Simon; ham tvang de til at bære hans Kors.
| ויהי בצאתם וימצאו איש קוריני ושמו שמעון ויאנסו אתו לשאת לו את צלבו׃ |
33 Og da de kom til et Sted, som kaldes Golgatha, det er udlagt: „Hovedskalsted‟,
| ויבאו אל המקום הנקרא גלגלתא הוא מקום גלגלת׃ |
34 gave de ham Eddike at drikke blandet med Galde; og da han smagte det, vilde han ikke drikke.
| ויתנו לו לשתות חמץ מזוג במרורה ויטעם ולא אבה לשתות׃ |
35 Men da de havde korsfæstet ham, delte de hans Klæder imellem sig ved Lodkastning, [for at det skulde opfyldes, som er sagt af Profeten: „De delte mine Klæder imellem sig og kastede Lod om mit Klædebon.‟]
| ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו להם את בגדיו וגורל הפילו למלאת את אשר נאמר בפי הנביא יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל׃ |
36 Og de sade der og holdt Vagt over ham.
| וישבו שמה וישמרו אותו׃ |
37 Og oven over hans Hoved satte de Beskyldningen imod ham skreven saaledes: „Dette er Jesus, Jødernes Konge.‟
| וישימו את דבר אשמתו כתוב ממעל לראשו זה הוא ישוע מלך היהודים׃ |
38 Da bliver der korsfæstet to Røvere sammen med ham, en ved den højre og en ved den venstre Side.
| ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו׃ |
39 Og de, som gik forbi, spottede ham, idet de rystede paa deres Hoveder og sagde:
| והעברים גדפו אותו ויניעו את ראשם׃ |
40 „Du, som nedbryder Templet og bygger det op i tre Dage, frels dig selv; er du Guds Søn, da stig ned af Korset!‟
| ויאמרו אתה ההרס את ההיכל ובנהו בשלשת ימים הושע לנפשך ואם בן האלהים אתה רדה מן הצלב׃ |
41 Ligesaa spottede Ypperstepræsterne tillige med de skriftkloge og de Ældste og sagde:
| וכן הלעיגו גם ראשי הכהנים עם הסופרים והזקנים לאמר׃ |
42 „Andre har han frelst, sig selv kan han ikke frelse; er han Israels Konge, saa lad ham nu stige ned af Korset, saa ville vi tro paa ham.
| את אחרים הושיע ולעצמו לא יוכל להושיע אם מלך ישראל הוא ירד נא עתה מן הצלב ונאמין בו׃ |
43 Han har sat sin Lid til Gud; han fri ham nu, om han har Behag i ham; thi han har sagt: Jeg er Guds Søn.‟
| בטח באלהים עתה יפלטהו אם חפץ בו כי אמר בן האלהים אני׃ |
44 Og paa samme Maade haanede ogsaa Røverne ham, som vare korsfæstede med ham.
| וגם הפריצים הנצלבים אתו חרפהו כדברים האלה׃ |
45 Men fra den sjette Time blev der Mørke over hele Landet indtil den niende Time.
| ומשעה הששית היה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית׃ |
46 Og ved den niende Time raabte Jesus med høj Røst og sagde: „Eli! Eli! Lama Sabaktani?‟ det er: „Min Gud! min Gud! hvorfor har du forladt mig?‟
| וכעת השעה התשיעית ויצעק ישוע בקול גדול אלי אלי למה שבקתני ותרגומו אלי אלי למה עזבתני׃ |
47 Men nogle af dem, som stode der og hørte det, sagde: „Han kalder paa Elias.‟
| ויאמרו מקצת העמדים שם כשמעם את זאת לאמר אל אליהו הוא קורא׃ |
48 Og straks løb en af dem hen og tog en Svamp og fyldte den med Eddike og stak den paa et Rør og gav ham at drikke.
| וימהר אחד מהם וירץ ויקח ספוג וימלא אתו חמץ וישימהו על קנה וישקהו׃ |
49 Men de andre sagde: „Holdt! lader os se, om Elias kommer for at frelse ham.‟
| ושאר האנשים אמרו הניחו לו ונראה אם יבוא אליהו להושיעו׃ |
50 Men Jesus raabte atter med høj Røst og opgav Aanden.
| וישוע הוסיף לקרא בקול גדול ותצא רוחו׃ |
51 Og se, Forhænget i Templet splittedes i to Stykker, fra øverst til nederst; og Jorden skjalv, og Klipperne revnede,
| והנה נקרעה פרכת ההיכל מלמעלה למטה לשנים קרעים והארץ נרעשה והסלעים נבקעו׃ |
52 og Gravene aabnedes; og mange af de hensovede helliges Legemer bleve oprejste,
| והקברים נפתחו ורבים מגופות הקדושים ישני אדמת עפר נעורו׃ |
53 og de gik ud af Gravene efter hans Opstandelse og kom ind i den hellige Stad og viste sig for mange.
| ויצאו מן הקברים אחרי הקיצו ויבאו אל העיר הקדושה ויראו לרבים׃ |
54 Men da Høvedsmanden og de, som tillige med ham holdt Vagt over Jesus, saa Jordskælvet, og hvad der skete, frygtede de saare og sagde: „Sandelig, denne var Guds Søn.‟
| ושר המאה והאנשים אשר אתו השמרים את ישוע כראותם את הרעש ואת אשר נהיתה נבהלו מאד ויאמרו אכן זה היה בן אלהים׃ |
55 Men der var mange Kvinder der, som saa til i Frastand, hvilke havde fulgt Jesus fra Galilæa og tjent ham.
| ותהיינה שם נשים רבות הראות מרחוק אשר הלכו אחרי ישוע מן הגליל לשרתו׃ |
56 Iblandt dem vare Maria Magdalene og Maria, Jakobs og Josefs Moder, og Zebedæus's Sønners Moder.
| ובתוכן מרים המגדלית ומרים אם יעקב ויוסי ואם בני זבדי׃ |
57 Men da det var blevet Aften, kom en rig Mand fra Arimathæa, ved Navn Josef, som ogsaa selv var bleven Jesu Discipel.
| ויהי בערב ויבא איש עשיר מן הרמתים ושמו יוסף וגם הוא היה מתלמידי ישוע׃ |
58 Han gik til Pilatus og bad om Jesu Legeme. Da befalede Pilatus, at det skulde udleveres.
| ויגש אל פילטוס לשאל את גוית ישוע ויצו פליטוס כי תנתן לו׃ |
59 Og Josef tog Legemet og svøbte det i et rent fint Linklæde
| ויקח יוסף את הגויה ויכרך אותה בסדין טהור׃ |
60 og lagde det i sin nye Grav, som han havde ladet hugge i Klippen, og væltede en stor Sten for Indgangen til Graven og gik bort.
| וישימה בקבר החדש אשר חצב לו בסלע ויגל אבן גדולה על פתח הקבר וילך לו׃ |
61 Men Maria Magdalene og den anden Maria vare der, og de sade lige over for Graven.
| ומרים המגדלית ומרים האחרת היו ישבות שם ממול הקבר׃ |
62 Men den næste Dag, som var Dagen efter Beredelsesdagen, forsamlede Ypperstepræsterne og Farisæerne sig hos Pilatus
| ויהי ממחרת ערב השבת ויקהלו הכהנים הגדולים והפרושים אל פילטוס׃ |
63 og sagde: „Herre! vi ere komne i Hu, at denne Forfører sagde, medens han endnu levede: Tre Dage efter bliver jeg oprejst.
| ויאמרו אדנינו זכרנו כי אמר המתעה ההוא בעודנו חי מקצה שלשת ימים קום אקום׃ |
64 Befal derfor, at Graven skal sikkert bevogtes indtil den tredje Dag, for at ikke hans Disciple skulle komme og stjæle ham og sige til Folket: Han er oprejst fra de døde; og da vil den sidste Forførelse blive værre end den første.‟
| לכן צוה נא ויסכר מבוא הקבר עד היום השלישי פן יבאו תלמידיו בלילה וגנבהו ואמרו אל העם הנה קם מן המתים והיתה התרמית האחרונה רעה מן הראשונה׃ |
65 Pilatus sagde til dem: „Der have I en Vagt; gaar hen og bevogter den sikkert, som I bedst vide!‟
| ויאמר אליהם פילטוס הנה לכם אנשי משמר לכו סכרוהו כדעתכם׃ |
66 Og de gik hen og bevogtede Graven sikkert med Vagten efter at have sat Segl for Stenen.
| וילכו ויסכרו את מבוא הקבר ויחתמו את האבן ויעמידו עליו את המשמר׃ |
