Lukas 18
1 Men han talte til dem en Lignelse om, at de burde altid bede og ikke blive trætte,
| וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃ |
2 og sagde: „Der var i en By en Dommer, som ikke frygtede Gud og ikke undsaa sig for noget Menneske.
| ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃ |
3 Og der var en Enke i den By, og hun kom til ham og sagde: Skaf mig Ret over min Modpart!
| ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃ |
4 Og længe vilde han ikke. Men derefter sagde han ved sig selv: Om jeg end ikke frygter Gud, ej heller undser mig for noget Menneske,
| וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃ |
5 saa vil jeg dog, efterdi denne Enke volder mig Besvær, skaffe hende Ret, for at hun ikke uophørligt skal komme og plage mig.‟
| אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃ |
6 Men Herren sagde: „Hører, hvad den uretfærdige Dommer siger!
| ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃ |
7 Skulde da Gud ikke skaffe sine udvalgte Ret, de, som raabe til ham Dag og Nat? og er han ikke langmodig, naar det gælder dem?
| והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃ |
8 Jeg siger eder, han skal skaffe dem Ret i Hast. Men mon Menneskesønnen, naar han kommer, vil finde Troen paa Jorden?‟
| אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃ |
9 Men han sagde ogsaa til nogle, som stolede paa sig selv, at de vare retfærdige, og foragtede de andre, denne Lignelse:
| ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃ |
10 „Der gik to Mænd op til Helligdommen for at bede; den ene var en Farisæer, og den anden en Tolder.
| שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃ |
11 Farisæeren stod og bad ved sig selv saaledes: Gud! Jeg takker dig, fordi jeg ikke er som de andre Mennesker, Røvere, uretfærdige, Horkarle, eller ogsaa som denne Tolder.
| ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃ |
12 Jeg faster to Gange om Ugen, jeg giver Tiende af al min Indtægt.
| אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃ |
13 Men Tolderen stod langt borte og vilde end ikke opløfte Øjnene til Himmelen, men slog sig for sit Bryst og sagde: Gud, vær mig Synder naadig!
| והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃ |
14 Jeg siger eder: Denne gik retfærdiggjort hjem til sit Hus fremfor den anden; thi enhver, som ophøjer sig selv, skal fornedres; men den, som fornedrer sig selv, skal ophøjes.‟
| אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃ |
15 Men de bare ogsaa de smaa Børn til ham, for at han skulde røre ved dem; men da Disciplene saa det, truede de dem.
| ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃ |
16 Men Jesus kaldte dem til sig og sagde: „Lader de smaa Børn komme til mig, og formener dem det ikke; thi Guds Rige hører saadanne til.
| ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃ |
17 Sandelig, siger jeg eder, den, som ikke modtager Guds Rige ligesom et lille Barn, han skal ingenlunde komme ind i det.‟
| אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃ |
18 Og en af de Øverste spurgte ham og sagde: „Gode Mester! hvad skal jeg gøre, for at jeg kan arve et evigt Liv?‟ (aiōnios g166)
| וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃ (aiōnios g166) |
19 Men Jesus sagde til ham: „Hvorfor kalder du mig god? Ingen er god uden een, nemlig Gud.
| ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃ |
20 Du kender Budene: Du maa ikke bedrive Hor; du maa ikke slaa ihjel; du maa ikke stjæle; du maa ikke sige falsk Vidnesbyrd; ær din Fader og din Moder.‟
| את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃ |
21 Men han sagde: „Det har jeg holdt alt sammen fra min Ungdom af.‟
| ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃ |
22 Men da Jesus hørte det, sagde han til ham: „Endnu een Ting fattes dig: Sælg alt, hvad du har, og uddel det til fattige, saa skal du have en Skat i Himmelen; og kom saa og følg mig!‟
| וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃ |
23 Men da han hørte dette, blev han dybt bedrøvet; thi han var saare rig.
| ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃ |
24 Men da Jesus saa, at han blev dybt bedrøvet, sagde han: „Hvor vanskeligt komme de, som have Rigdom, ind i Guds Rige!
| וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃ |
25 thi det er lettere for en Kamel at gaa igennem et Naaleøje end for en rig at gaa ind i Guds Rige.‟
| כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃ |
26 Men de, som hørte det, sagde: „Hvem kan da blive frelst?‟
| ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃ |
27 Men han sagde: „Hvad der er umuligt for Mennesker, det er muligt for Gud.‟
| ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃ |
28 Men Peter sagde: „Se, vi have forladt vort eget og fulgt dig.‟
| ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃ |
29 Men han sagde til dem: „Sandelig, siger jeg eder, der er ingen, som har forladt Hus eller Forældre eller Brødre eller Hustru eller Børn for Guds Riges Skyld,
| ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃ |
30 uden at han skal faa det mange Fold igen i denne Tid og i den kommende Verden et evigt Liv.‟ (aiōn g165, aiōnios g166)
| ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃ (aiōn g165, aiōnios g166) |
31 Men han tog de tolv til sig og sagde til dem: „Se, vi drage op til Jerusalem, og alle de Ting, som ere skrevne ved Profeterne, skulle fuldbyrdes paa Menneskesønnen.
| ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃ |
32 Thi han skal overgives til Hedningerne og spottes, forhaanes og bespyttes,
| כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃ |
33 og de skulle hudstryge og ihjelslaa ham; og paa den tredje Dag skal han opstaa.‟
| ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃ |
34 Og de fattede intet deraf, og dette Ord var skjult for dem, og de forstode ikke det, som blev sagt.
| והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃ |
35 Men det skete, da han nærmede sig til Jeriko, sad der en blind ved Vejen og tiggede.
| ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃ |
36 Og da han hørte en Skare gaa forbi, spurgte han, hvad dette var.
| וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃ |
37 Men de fortalte ham, at Jesus af Nazareth kom forbi.
| ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃ |
38 Og han raabte og sagde: „Jesus, du Davids Søn, forbarm dig over mig!‟
| ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃ |
39 Og de, som gik foran, truede ham, for at han skulde tie; men han raabte meget stærkere: „Du Davids Søn, forbarm dig over mig!‟
| וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃ |
40 Og Jesus stod stille og bød, at han skulde føres til ham; men da han kom nær til ham, spurgte han ham og sagde:
| ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃ |
41 „Hvad vil du, at jeg skal gøre for dig?‟ Men han sagde: „Herre! at jeg maa blive seende.‟
| מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃ |
42 Og Jesus sagde til ham: „Bliv seende! din Tro har frelst dig.‟
| ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃ |
43 Og straks blev han seende, og han fulgte ham og priste Gud; og hele Folket lovpriste Gud, da de saa det.
| ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃ |
