Klagesangene 3
1 Jeg er den, der saa nød ved hans vredes ris,
| אני הגבר ראה עני בשבט עברתו׃ |
2 mig har han ført og ledt i det tykkeste Mulm,
| אותי נהג וילך חשך ולא אור׃ |
3 ja, Haanden vender han mod mig Dagen lang.
| אך בי ישב יהפך ידו כל היום׃ |
4 Mit Kød og min Hud har han opslidt, brudt mine Ben,
| בלה בשרי ועורי שבר עצמותי׃ |
5 han mured mig inde, omgav mig med Galde og Møje,
| בנה עלי ויקף ראש ותלאה׃ |
6 lod mig bo i Mørke som de, der for længst er døde.
| במחשכים הושיבני כמתי עולם׃ |
7 Han har spærret mig inde og lagt mig i tunge Lænker.
| גדר בעדי ולא אצא הכביד נחשתי׃ |
8 Om jeg end raaber og skriger, min Bøn er stængt ude.
| גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי׃ |
9 Han spærred mine Veje med Kvader, gjorde Stierne krøge.
| גדר דרכי בגזית נתיבתי עוה׃ |
10 Han blev mig en lurende Bjørn, en Løve i Baghold;
| דב ארב הוא לי אריה במסתרים׃ |
11 han ledte mig vild, rev mig sønder og lagde mig øde;
| דרכי סורר ויפשחני שמני שמם׃ |
12 han spændte sin Bue; lod mig være Skive for Pilen.
| דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ׃ |
13 Han sendte sit Koggers Sønner i Nyrerne paa mig;
| הביא בכליותי בני אשפתו׃ |
14 hvert Folk lo mig ud og smæded mig Dagen lang,
| הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום׃ |
15 med bittert mætted han mig, gav mig Malurt at drikke.
| השביעני במרורים הרוני לענה׃ |
16 Mine Tænder lod han bide i Flint, han traadte mig i Støvet;
| ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר׃ |
17 han skilte min Sjæl fra Freden, jeg glemte Lykken
| ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה׃ |
18 og sagde: »Min Livskraft, mit Haab til HERREN er ude.«
| ואמר אבד נצחי ותוחלתי מיהוה׃ |
19 At mindes min Vaande og Flakken er Malurt og Galde;
| זכר עניי ומרודי לענה וראש׃ |
20 min Sjæl, den mindes det grant, den grubler betynget.
| זכור תזכור ותשיח עלי נפשי׃ |
21 Det lægger jeg mig paa Sinde, derfor vil jeg haabe:
| זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל׃ |
22 HERRENS Miskundhed er ikke til Ende, ikke brugt op,
| חסדי יהוה כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו׃ |
23 hans Naade er ny hver Morgen, hans Trofasthed stor.
| חדשים לבקרים רבה אמונתך׃ |
24 Min Del er HERREN, (siger min Sjæl, ) derfor haaber jeg paa ham.
| חלקי יהוה אמרה נפשי על כן אוחיל לו׃ |
25 Dem, der bier paa HERREN, er han god, den Sjæl, der ham søger;
| טוב יהוה לקוו לנפש תדרשנו׃ |
26 det er godt at haabe i Stilhed paa HERRENS Frelse,
| טוב ויחיל ודומם לתשועת יהוה׃ |
27 godt for en Mand, at han bærer Aag i sin Ungdom.
| טוב לגבר כי ישא על בנעוריו׃ |
28 Han sidde ensom og tavs, naar han lægger det paa ham;
| ישב בדד וידם כי נטל עליו׃ |
29 han trykke sin Mund mod Støvet, maaske er der Haab,
| יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה׃ |
30 række Kind til den, der slaar ham, mættes med Haan.
| יתן למכהו לחי ישבע בחרפה׃ |
31 Thi Herren bortstøder ikke for evigt,
| כי לא יזנח לעולם אדני׃ |
32 har han voldt Kvide, saa ynkes han, stor er hans Naade;
| כי אם הוגה ורחם כרב חסדו׃ |
33 ej af Hjertet plager og piner han Menneskens Børn.
| כי לא ענה מלבו ויגה בני איש׃ |
34 Naar Landets Fanger til Hobe trædes under Fod,
| לדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ׃ |
35 naar Mandens Ret for den Højestes Aasyn bøjes,
| להטות משפט גבר נגד פני עליון׃ |
36 naar en Mand lider Uret i sin Sag — mon Herren ej ser det?
| לעות אדם בריבו אדני לא ראה׃ |
37 Hvo taler vel, saa det sker, om ej Herren byder?
| מי זה אמר ותהי אדני לא צוה׃ |
38 Kommer ikke baade ondt og godt fra den Højestes Mund?
| מפי עליון לא תצא הרעות והטוב׃ |
39 Over hvad skal den levende sukke? Hver over sin Synd!
| מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו׃ |
40 Lad os ransage, granske vore Veje og vende os til HERREN,
| נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד יהוה׃ |
41 løfte Hænder og Hjerte til Gud i Himlen;
| נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים׃ |
42 vi syndede og stod imod, du tilgav ikke,
| נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת׃ |
43 men hylled dig i Vrede, forfulgte os, dræbte uden Skaansel,
| סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת׃ |
44 hylled dig i Skyer, saa Bønnen ej naaede frem;
| סכותה בענן לך מעבור תפלה׃ |
45 til Skarn og til Udskud har du gjort os midt iblandt Folkene.
| סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים׃ |
46 De opspærred Munden imod os, alle vore Fjender.
| פצו עלינו פיהם כל איבינו׃ |
47 Vor Lod blev Gru og Grav og Sammenbruds Øde;
| פחד ופחת היה לנו השאת והשבר׃ |
48 Vandstrømme græder mit Øje, mit Folk brød sammen.
| פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי׃ |
49 Hvileløst strømmer mit Øje, det kender ej Ro,
| עיני נגרה ולא תדמה מאין הפגות׃ |
50 før HERREN skuer ned fra Himlen, før han ser til.
| עד ישקיף וירא יהוה משמים׃ |
51 Synet af Byens Døtre piner min Sjæl.
| עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי׃ |
52 Jeg joges som en Fugl af Fjender, hvis Had var grundløst,
| צוד צדוני כצפור איבי חנם׃ |
53 de spærred mig inde i en Grube, de stenede mig;
| צמתו בבור חיי וידו אבן בי׃ |
54 Vand strømmed over mit Hoved, jeg tænkte: »Fortabt!«
| צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי׃ |
55 Dit Navn paakaldte jeg, HERRE, fra Grubens Dyb;
| קראתי שמך יהוה מבור תחתיות׃ |
56 du hørte min Røst: »O, gør dig ej døv for mit Skrig!«
| קולי שמעת אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי׃ |
57 Nær var du, den Dag jeg kaldte, du sagde: »Frygt ikke!«
| קרבת ביום אקראך אמרת אל תירא׃ |
58 Du førte min Sag, o HERRE, genløste mit Liv;
| רבת אדני ריבי נפשי גאלת חיי׃ |
59 HERRE, du ser, jeg lider Uret, skaf mig min Ret!
| ראיתה יהוה עותתי שפטה משפטי׃ |
60 Al deres Hævnlyst ser du, alle deres Rænker,
| ראיתה כל נקמתם כל מחשבתם לי׃ |
61 du hører deres Smædeord, HERRE, deres Rænker imod mig,
| שמעת חרפתם יהוה כל מחשבתם עלי׃ |
62 mine Fjenders Tale og Tanker imod mig bestandig.
| שפתי קמי והגיונם עלי כל היום׃ |
63 Se dem, naar de sidder eller staar, deres Nidvise er jeg.
| שבתם וקימתם הביטה אני מנגינתם׃ |
64 Dem vil du gengælde, HERRE, deres Hænders Gerning,
| תשיב להם גמול יהוה כמעשה ידיהם׃ |
65 gør deres Hjerte forhærdet — din Forbandelse over dem! —
| תתן להם מגנת לב תאלתך להם׃ |
66 forfølg dem i Vrede, udryd dem under din Himmel.
| תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יהוה׃ |
