Job 9
1 Saa tog Job til Orde og svarede:
| ויען איוב ויאמר |
2 Jeg ved forvist, at saaledes er det, hvad Ret har en dødelig over for Gud?
| אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל |
3 Vilde Gud gaa i Rette med ham, kan han ikke svare paa et af tusind!
| אם-יחפץ לריב עמו-- לא-יעננו אחת מני-אלף |
4 Viis af Hjerte og vældig i Kraft hvo trodsede ham og slap vel derfra?
| חכם לבב ואמיץ כח-- מי-הקשה אליו וישלם |
5 Han flytter Bjerge saa let som intet, vælter dem om i sin Vrede,
| המעתיק הרים ולא ידעו-- אשר הפכם באפו |
6 ryster Jorden ud af dens Fuger, saa dens Grundstøtter bæver;
| המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון |
7 han taler til Solen, saa skinner den ikke, for Stjernerne sætter han Segl,
| האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם |
8 han udspænder Himlen ene, skrider hen over Havets Kamme,
| נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים |
9 han skabte Bjørnen, Orion, Syvstjernen og Sydens Kamre,
| עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן |
10 han øver ufattelig Vælde og Undere uden Tal!
| עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר |
11 Gaar han forbi mig, ser jeg ham ikke, farer han hen, jeg mærker ham ikke;
| הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו |
12 røver han, hvem mon der hindrer ham i det? Hvo siger til ham: »Hvad gør du?«
| הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה |
13 Gud lægger ikke Baand paa sin Vrede, Rahabs Hjælpere bøjed sig under ham;
| אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב |
14 hvor kan jeg da give ham Svar og rettelig føje min Tale for ham!
| אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו |
15 Har jeg end Ret, jeg kan dog ej svare, maa bede min Dommer om Naade!
| אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן |
16 Nævned jeg ham, han svared mig ikke, han hørte, tror jeg, ikke min Røst,
| אם-קראתי ויענני-- לא-אאמין כי-יאזין קולי |
17 han, som river mig bort i Stormen, giver mig Saar paa Saar uden Grund,
| אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם |
18 ikke lader mig drage Aande, men lader mig mættes med beske Ting.
| לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים |
19 Gælder det Kæmpekraft, melder han sig! Gælder det Ret, hvo stævner ham da!
| אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני |
20 Har jeg end Ret, maa min Mund dog fælde mig, er jeg end skyldfri, han gør mig dog vrang!
| אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני |
21 Skyldfri er jeg, ser bort fra min Sjæl og agter mit Liv for intet!
| תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי |
22 Lige meget; jeg paastaar derfor: Skyldfri og skyldig gør han til intet!
| אחת היא על-כן אמרתי--תם ורשע הוא מכלה |
23 Naar Svøben kommer med Død i et Nu, saa spotter han skyldfries Hjertekval;
| אם-שוט ימית פתאם-- למסת נקים ילעג |
24 Jorden gav han i gudløses Haand, hylder dens Dommeres Øjne til, hvem ellers, om ikke han?
| ארץ נתנה ביד-רשע-- פני-שפטיה יכסה אם-לא אפוא מי-הוא |
25 Raskere end Løberen fløj mine Dage, de svandt og saa ikke Lykke,
| וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה |
26 gled hen som Baade af Siv, som en Ørn, der slaar ned paa Bytte.
| חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל |
27 Dersom jeg siger: »Mit Suk vil jeg glemme, glatte mit Ansigt og være glad, «
| אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה |
28 maa jeg dog grue for al min Smerte, jeg ved, du kender mig ikke fri.
| יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני |
29 Jeg skal nu engang være skyldig, hvorfor da slide til ingen Nytte?
| אנכי ארשע למה-זה הבל איגע |
30 Toed jeg mig i Sne og tvætted i Lud mine Hænder,
| אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי |
31 du dypped mig dog i Pølen, saa Klæderne væmmedes ved mig.
| אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי |
32 Thi du er ikke en Mand som jeg, saa jeg kunde svare, saa vi kunde gaa for Retten sammen;
| כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט |
33 vi savner en Voldgiftsmand til at lægge sin Haand paa os begge!
| לא יש-בינינו מוכיח-- ישת ידו על-שנינו |
34 Fried han mig for sin Stok, og skræmmed hans Rædsler mig ikke,
| יסר מעלי שבטו ואמתו אל-תבעתני |
35 da talte jeg uden at frygte ham, thi min Dom om mig selv er en anden!
| אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי |
