Job 3
1 Derefter oplod Job sin Mund og forbandede sin Dag,
| אַֽחֲרֵי־כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת־פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת־יוֹמֽוֹ׃ |
2 og Job tog til Orde og sagde:
| וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַֽר׃ |
3 Bort med den Dag, jeg fødtes, den Nat, der sagde: »Se, en Dreng!«
| יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָֽבֶר׃ |
4 Denne Dag vorde Mørke, Gud deroppe spørge ej om den, over den straale ej Lyset frem!
| הַיּוֹם הַהוּא יְֽהִי ־ חֹשֶׁךְ אַֽל־יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמַּעַל וְאַל־תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָֽה׃ |
5 Mulm og Mørke løse den ind, Taage lægge sig over den, Formørkelser skræmme den!
| יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכׇּן־עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּֽמְרִירֵי יֽוֹם׃ |
6 Mørket tage den Nat, den høre ej hjemme blandt Aarets Dage, den komme ikke i Maaneders Tal!
| הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל־יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל־יָבֹֽא׃ |
7 Ja, denne Nat vorde gold, der lyde ej Jubel i den!
| הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד אַל־תָּבוֹא רְנָנָה בֽוֹ׃ |
8 De, der besværger Dage, forbande den, de, der har lært at hidse Livjatan;
| יִקְּבֻהוּ אֹֽרְרֵי־יוֹם הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָֽן׃ |
9 dens Morgenstjerner formørkes, den bie forgæves paa Lys, den skue ej Morgenrødens Øjenlaag,
| יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ יְקַו־לְאוֹר וָאַיִן וְאַל־יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר׃ |
10 fordi den ej lukked mig Moderlivets Døre og skjulte Kvide for mit Blik!
| כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי וַיַּסְתֵּר עָמָל מֵעֵינָֽי׃ |
11 Hvi døde jeg ikke i Moders Liv eller udaanded straks fra Moders Skød?
| לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָֽע׃ |
12 Hvorfor var der Knæ til at tage imod mig, hvorfor var der Bryster at die?
| מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם וּמַה־שָּׁדַיִם כִּי אִינָֽק׃ |
13 Saa havde jeg nu ligget og hvilet, saa havde jeg slumret i Fred
| כִּֽי־עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז ׀ יָנוּחַֽ לִֽי׃ |
14 blandt Konger og Jordens Styrere, der bygged sig Gravpaladser,
| עִם־מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָֽמוֹ׃ |
15 blandt Fyrster, rige paa Guld, som fyldte deres Huse med Sølv.
| אוֹ עִם־שָׂרִים זָהָב לָהֶם הַֽמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּֽסֶף׃ |
16 Eller var jeg dog som et nedgravet Foster, som Børn, der ikke fik Lyset at se!
| אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה כְּעֹלְלִים לֹא־רָאוּ אֽוֹר׃ |
17 Der larmer de gudløse ikke mer, der hviler de trætte ud,
| שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹֽחַ׃ |
18 alle de fangne har Ro, de hører ej Fogedens Røst;
| יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵֽשׂ׃ |
19 smaa og store er lige der og Trællen fri for sin Herre.
| קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חׇפְשִׁי מֵאֲדֹנָֽיו׃ |
20 Hvi giver Gud de lidende Lys, de bittert sørgende Liv,
| לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר וְחַיִּים לְמָרֵי נָֽפֶשׁ׃ |
21 dem, som bier forgæves paa Døden, graver derefter som efter Skatte,
| הַֽמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַֽיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִֽים׃ |
22 som glæder sig til en Stenhøj, jubler, naar de finder deres Grav —
| הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי־גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ־קָֽבֶר׃ |
23 en Mand, hvis Vej er skjult, hvem Gud har stænget inde?
| לְגֶבֶר אֲשֶׁר־דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדֽוֹ׃ |
24 Thi Suk er blevet mit daglige Brød, mine Ve raab strømmer som Vand.
| כִּֽי־לִפְנֵי לַחְמִי אַנְחָתִי תָבֹא וַֽיִּתְּכוּ כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָֽי׃ |
25 Thi hvad jeg gruer for, rammer mig, hvad jeg bæver for, kommer over mig.
| כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִֽי׃ |
26 Knap har jeg Fred, og knap har jeg Ro, knap har jeg Hvile, saa kommer Uro!
| לֹא שָׁלַוְתִּי ׀ וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְֽלֹא־נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹֽגֶז׃ |
