Job 28
1 Sølvet har jo sit Leje, som renses, sit Sted,
| כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹֽקּוּ׃ |
2 Jern hentes op af Jorden, og Sten smeltes om til Kobber.
| בַּרְזֶל מֵֽעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָֽׁה׃ |
3 Paa Mørket gør man en Ende og ransager indtil de dybeste Kroge Mørkets og Mulmets Sten;
| קֵץ ׀ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּֽלְכׇל־תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָֽוֶת׃ |
4 man bryder en Skakt under Foden, og glemte, foruden Fodfæste, hænger de svævende fjernt fra Mennesker.
| פָּרַץ נַחַל ׀ מֵֽעִם־גָּר הַֽנִּשְׁכָּחִים מִנִּי־רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָֽעוּ׃ |
5 Af Jorden fremvokser Brød, imedens dens Indre omvæltes som af Ild;
| אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵֽצֵא־לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ־אֵֽשׁ׃ |
6 i Stenen der sidder Safiren, og der er Guldstøv i den.
| מְקוֹם־סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לֽוֹ׃ |
7 Stien derhen er Rovfuglen ukendt, Falkens Øje udspejder den ikke;
| נָתִיב לֹא־יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּֽה׃ |
8 den trædes ikke af stolte Vilddyr, Løven skrider ej frem ad den.
| לֹֽא־הִדְרִיכוּהוּ בְנֵֽי־שָׁחַץ לֹֽא־עָדָה עָלָיו שָֽׁחַל׃ |
9 Paa Flinten lægger man Haand og omvælter Bjerge fra Roden;
| בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִֽים׃ |
10 i Klipperne hugger man Gange, alskens Klenodier skuer Øjet;
| בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכׇל־יְקָר רָאֲתָה עֵינֽוֹ׃ |
11 man tilstopper Strømmenes Kilder og bringer det skjulte for Lyset.
| מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִא אֽוֹר׃ |
12 Men Visdommen — hvor mon den findes, og hvor er Indsigtens Sted?
| וְֽהַחׇכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָֽה׃ |
13 Mennesket kender ikke dens Vej, den findes ej i de levendes Land;
| לֹא־יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּֽים׃ |
14 Dybet siger: »I mig er den ikke!« Havet: »Ej heller hos mig!«
| תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי־הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִֽי׃ |
15 Man faar den ej for det fineste Guld, for Sølv kan den ikke købes,
| לֹֽא־יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ וְלֹא יִשָּׁקֵל כֶּסֶף מְחִירָֽהּ׃ |
16 den opvejes ikke med Ofirguld, med kostelig Sjoham eller Safir;
| לֹֽא־תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּֽיר׃ |
17 Guld og Glar kan ej maale sig med den, den faas ej i Bytte for gyldne Kar,
| לֹא־יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי־פָֽז׃ |
18 Krystal og Koraller ikke at nævne. At eje Visdom er mere end Perler,
| רָאמוֹת וְגָבִישׁ לֹא יִזָּכֵר וּמֶשֶׁךְ חׇכְמָה מִפְּנִינִֽים׃ |
19 Ætiopiens Topas kan ej maale sig med den, den opvejes ej med det rene Guld.
| לֹֽא־יַעַרְכֶנָּה פִּטְדַת־כּוּשׁ בְּכֶתֶם טָהוֹר לֹא תְסֻלֶּֽה׃ |
20 Men Visdommen — hvor mon den kommer fra, og hvor er Indsigtens Sted?
| וְֽהַחׇכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָֽה׃ |
21 Den er dulgt for alt levendes Øje og skjult for Himmelens Fugle;
| וְֽנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כׇל־חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּֽרָה׃ |
22 Afgrund og Død maa sige: »Vi hørte kun tale derom.«
| אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאׇזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָֽהּ׃ |
23 Gud er kendt med dens Vej, han ved, hvor den har sit Sted;
| אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת־מְקוֹמָֽהּ׃ |
24 thi han skuer til Jordens Ender, alt under Himmelen ser han.
| כִּי־הוּא לִקְצוֹת־הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כׇּל־הַשָּׁמַיִם יִרְאֶֽה׃ |
25 Dengang han fastsatte Vindens Vægt og maalte Vandet med Maal,
| לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּֽה׃ |
26 da han satte en Lov for Regnen, afmærked Tordenskyen dens Vej,
| בַּעֲשֹׂתוֹ לַמָּטָר חֹק וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלֽוֹת׃ |
27 da skued og mønstred han den, han stilled den op og ransaged den.
| אָז רָאָהּ וַֽיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם־חֲקָרָֽהּ׃ |
28 Men til Mennesket sagde han: »Se, HERRENS Frygt, det er Visdom, at sky det onde er Indsigt.«
| וַיֹּאמֶר ׀ לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חׇכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָֽה׃ |
