Job 21
1 Saa tog Job til Orde og svarede:
| ויען איוב ויאמר׃ |
2 Hør dog, hør mine Ord, lad det være Trøsten, I giver!
| שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם׃ |
3 Find jer nu i, at jeg taler, siden kan I jo haane!
| שאוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃ |
4 Gælder min Klage Mennesker? Hvi skulde jeg ej være utaalmodig?
| האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי׃ |
5 Vend jer til mig og stivn af Rædsel, læg Haand paa Mund!
| פנו אלי והשמו ושימו יד על פה׃ |
6 Jeg gruer, naar jeg tænker derpaa, mit Legeme gribes af Skælven:
| ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃ |
7 De gudløse, hvorfor lever de, bliver gamle, ja vokser i Kraft?
| מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל׃ |
8 Deres Æt har de blivende hos sig, deres Afkom for deres Øjne;
| זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃ |
9 deres Huse er sikre mod Rædsler, Guds Svøbe rammer dem ikke;
| בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃ |
10 ej springer deres Tyr forgæves, Koen kælver, den kaster ikke;
| שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃ |
11 de slipper deres Drenge ud som Faar, deres Børneflok boltrer sig ret;
| ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃ |
12 de synger til Pauke og Citer, er glade til Fløjtens Toner;
| ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃ |
| יבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃ (Sheol h7585) |
14 skønt de siger til Gud: »Gaa fra os, at kende dine Veje er ikke vor Lyst!
| ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃ |
15 Den Almægtige? Hvad han? Skal vi tjene ham? Hvad Gavn at banke paa hos ham?«
| מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו׃ |
16 Er ej deres Lykke i deres Haand og gudløses Raad ham fjernt?
| הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃ |
17 Naar gaar de gudløses Lampe ud og naar kommer Ulykken over dem? Naar deler han Loddet ud i sin Vrede,
| כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃ |
18 saa de bliver som Straa for Vinden, som Avner, Storm fører bort?
| יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה׃ |
19 Gemmer Gud hans Ulykkeslod til hans Børn? Ham selv gengælde han, saa han mærker det,
| אלוה יצפן לבניו אונו ישלם אליו וידע׃ |
20 lad ham selv faa sit Vanheld at se, den Almægtiges Vrede at drikke!
| יראו עינו כידו ומחמת שדי ישתה׃ |
21 Thi hvad bryder han sig siden om sit Hus, naar hans Maaneders Tal er udrundet?
| כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃ |
22 Kan man vel tage Gud i Skole, ham, som dømmer de højeste Væsner?
| הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט׃ |
23 En dør jo paa Lykkens Tinde, helt tryg og saa helt uden Sorger:
| זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃ |
24 hans Spande er fulde af Mælk, hans Knogler af saftig Marv;
| עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃ |
25 med bitter Sjæl dør en anden og har aldrig nydt nogen Lykke;
| וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃ |
26 de lægger sig begge i Jorden, og begge dækkes af Orme!
| יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃ |
27 Se, jeg kender saa vel eders Tanker og de Rænker, I spinder imod mig,
| הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃ |
28 naar I siger: »Hvor er Stormandens Hus og det Telt, hvor de gudløse bor?«
| כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים׃ |
29 Har I aldrig spurgt de berejste og godkendt deres Beviser:
| הלא שאלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃ |
30 Den onde skaanes paa Ulykkens Dag og frelses paa Vredens Dag.
| כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃ |
31 Hvem foreholder ham vel hans Færd, gengælder ham, hvad han gør?
| מי יגיד על פניו דרכו והוא עשה מי ישלם לו׃ |
32 Til Graven bæres han hen, ved hans Gravhøj holdes der Vagt;
| והוא לקברות יובל ועל גדיש ישקוד׃ |
33 i Dalbunden hviler han sødt, Alverden følger saa efter, en Flok uden Tal gik forud for ham.
| מתקו לו רגבי נחל ואחריו כל אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃ |
34 Hvor tom er den Trøst, som I giver! Eders Svar — kun Svig er tilbage!
| ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר מעל׃ |
