Job 20
1 Saa tog Na'amatiten Zofar til Orde og sagde:
| ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ |
2 Derfor bruser Tankerne i mig, og derfor stormer det i mig;
| לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃ |
3 til min Skam maa jeg høre paa Tugt, faar tankeløst Mundsvejr til Svar!
| מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃ |
4 Ved du da ikke fra Arilds Tid, fra Tiden, da Mennesket sattes paa Jorden,
| הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃ |
5 at gudløses Jubel er kort og vanhelliges Glæde stakket?
| כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃ |
6 Steg end hans Hovmod til Himlen, raged hans Hoved i Sky,
| אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃ |
7 som sit Skarn forgaar han for evigt, de, der saa ham, siger: »Hvor er han?«
| כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃ |
8 Han flyr som en Drøm, man finder ham ikke, som et Nattesyn jages han bort;
| כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃ |
9 Øjet, der saa ham, ser ham ej mer, hans Sted faar ham aldrig at se igen.
| עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃ |
10 Hans Sønner bejler til ringes Yndest, hans Hænder maa give hans Gods tilbage.
| בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃ |
11 Hans Ben var fulde af Ungdomskraft, men den lægger sig med ham i Støvet.
| עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃ |
12 Er det onde end sødt i hans Mund, naar han gemmer det under sin Tunge,
| אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃ |
13 sparer paa det og slipper det ikke, holder det fast til sin Gane,
| יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃ |
14 saa bliver dog Maden i hans Indre til Slangegift inden i ham;
| לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃ |
15 Godset, han slugte, maa han spy ud, Gud driver det ud af hans Bug,
| חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃ |
16 han indsuger Slangernes Gift, og Øgleungen slaar ham ihjel;
| ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃ |
17 han skuer ej Strømme af Olie, Bække af Honning og Fløde;
| אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃ |
18 han maa af med sin Vinding, svælger den ej, faar ingen Glæde af tilbyttet Gods.
| משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃ |
19 Thi han knuste de ringe og lod dem ligge, ranede Huse, han ej havde bygget.
| כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃ |
20 Thi han har ingen Hjælp af sin Rigdom, trods sine Skatte reddes han ikke;
| כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃ |
21 ingen gik fri for hans Glubskhed, derfor varer hans Lykke ikke;
| אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃ |
22 midt i sin Overflod har han det trangt, al Slags Nød kommer over ham.
| במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃ |
23 For at fylde hans Bug sender Gud sin Vredes Glød imod ham, lader sin Harme regne paa ham.
| יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃ |
24 Flyr han for Brynje af Jern, saa gennemborer ham Kobberbuen;
| יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃ |
25 en Kniv kommer ud af hans Ryg, et lynende Staal af hans Galde; over ham falder Rædsler,
| שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃ |
26 idel Mørke er opsparet til ham; Ild, der ej blæses op, fortærer ham, æder Levningen i hans Telt.
| כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃ |
27 Himlen bringer hans Brøde for Lyset, og Jorden rejser sig mod ham.
| יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃ |
28 Hans Huses Vinding maa bort, rives bort paa Guds Vredes Dag.
| יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃ |
29 Slig er den gudløses Lod fra Gud og Lønnen fra Gud for hans Brøde!
| זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ |
