Job 19
1 Saa tog Job til Orde og svarede:
| וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַֽר׃ |
2 Hvor længe vil I krænke min Sjæl og slaa mig sønder med Ord?
| עַד־אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּֽתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּֽים׃ |
3 I haaner mig nu for tiende Gang, mishandler mig uden Skam.
| זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹֽא־תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ־לִֽי׃ |
4 Har jeg da virkelig fejlet, hænger der Fejl ved mig?
| וְאַף־אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִֽי׃ |
5 Eller gør I jer store imod mig og revser mig ved at smæde?
| אִם־אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּֽי׃ |
6 Saa vid da, at Gud har bøjet min Ret, omspændt mig med sit Net.
| דְּֽעוּ־אֵפוֹ כִּי־אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּֽיף׃ |
7 Se, jeg skriger: Vold! men faar ikke Svar, raaber om Hjælp, der er ingen Ret.
| הֵן אֶצְעַק חָמָס וְלֹא אֵעָנֶה אֲשַׁוַּע וְאֵין מִשְׁפָּֽט׃ |
8 Han spærred min Vej, jeg kom ikke frem, han hylled mine Stier i Mørke;
| אָרְחִי גָדַר וְלֹא אֶעֱבוֹר וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִֽׂים׃ |
9 han klædte mig af for min Ære, berøved mit Hoved Kronen,
| כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִֽׁי׃ |
10 brød mig ned overalt, saa jeg maa bort, oprykked mit Haab som Træet;
| יִתְּצֵנִי סָבִיב וָאֵלַךְ וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִֽי׃ |
11 hans Vrede blussede mod mig, han regner mig for sin Fjende;
| וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָֽיו׃ |
12 samlede rykker hans Flokke frem og bryder sig Vej imod mig, de lejrer sig om mit Telt.
| יַחַד ׀ יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִֽי׃ |
13 Mine Brødre har fjernet sig fra mig, Venner er fremmede for mig,
| אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק וְיֹדְעַי אַךְ־זָרוּ מִמֶּֽנִּי׃ |
14 mine nærmeste og Kendinge holder sig fra mig, de, der er i mit Hus, har glemt mig;
| חָדְלוּ קְרוֹבָי וּֽמְיֻדָּעַי שְׁכֵחֽוּנִי׃ |
15 mine Piger regner mig for en fremmed, vildfremmed er jeg i deres Øjne;
| גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶֽם׃ |
16 ej svarer min Træl, naar jeg kalder, jeg maa trygle ham med min Mund;
| לְעַבְדִּי קָרָאתִי וְלֹא יַעֲנֶה בְּמוֹ־פִי אֶתְחַנֶּן־לֽוֹ׃ |
17 ved min Aande væmmes min Hustru, mine egne Brødre er jeg en Stank;
| רוּחִֽי זָרָה לְאִשְׁתִּי וְחַנֹּתִי לִבְנֵי בִטְנִֽי׃ |
18 selv Drenge agter mig ringe, naar jeg rejser mig, taler de mod mig;
| גַּם־עֲוִילִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ־בִֽי׃ |
19 Standsfæller væmmes til Hobe ved mig, de, jeg elskede, vender sig mod mig.
| תִּֽעֲבוּנִי כָּל־מְתֵי סוֹדִי וְזֶֽה־אָהַבְתִּי נֶהְפְּכוּ־בִֽי׃ |
20 Benene hænger fast ved min Hud, med Kødet i Tænderne slap jeg bort.
| בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּֽי׃ |
21 Naade, mine Venner, Naade, thi Guds Haand har rørt mig!
| חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי כִּי יַד־אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּֽי׃ |
22 Hvi forfølger og I mig som Gud og mættes ej af mit Kød?
| לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי כְמוֹ־אֵל וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּֽעוּ׃ |
23 Ak, gid mine Ord blev skrevet op, blev tegnet op i en Bog,
| מִֽי־יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי מִֽי־יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָֽקוּ׃ |
24 med Griffel af Jern, med Bly indristet i Klippen for evigt!
| בְּעֵט־בַּרְזֶל וְעֹפָרֶת לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבֽוּן׃ |
25 Men jeg ved, at min Løser lever, over Støvet vil en Forsvarer staa frem.
| וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי וְאַחֲרוֹן עַל־עָפָר יָקֽוּם׃ |
26 Naar min sønderslidte Hud er borte, skal jeg ud fra mit Kød skue Gud,
| וְאַחַר עוֹרִֽי נִקְּפוּ־זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶֽחֱזֶה אֱלֽוֹהַּ׃ |
27 hvem jeg skal se paa min Side; ham skal mine Øjne se, ingen fremmed! Mine Nyrer forgaar i mit Indre!
| אֲשֶׁר אֲנִי ׀ אֶֽחֱזֶה־לִּי וְעֵינַי רָאוּ וְלֹא־זָר כָּלוּ כִלְיֹתַי בְּחֵקִֽי׃ |
28 Naar I siger: »Hor vi skal forfølge ham, Sagens Rod vil vi udfinde hos ham!«
| כִּי תֹאמְרוּ מַה־נִּרְדָּף־לוֹ וְשֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא־בִֽי׃ |
29 saa tag jer i Vare for Sværdet; thi Vrede rammer de lovløse, at I skal kende, der kommer en Dom!
| גּוּרוּ לָכֶם ׀ מִפְּנֵי־חֶרֶב כִּֽי־חֵמָה עֲוֺנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שדין שַׁדּֽוּן׃ |
