Job 19
1 Saa tog Job til Orde og svarede:
| ויען איוב ויאמר |
2 Hvor længe vil I krænke min Sjæl og slaa mig sønder med Ord?
| עד-אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים |
3 I haaner mig nu for tiende Gang, mishandler mig uden Skam.
| זה עשר פעמים תכלימוני לא-תבשו תהכרו-לי |
4 Har jeg da virkelig fejlet, hænger der Fejl ved mig?
| ואף-אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי |
5 Eller gør I jer store imod mig og revser mig ved at smæde?
| אם-אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי |
6 Saa vid da, at Gud har bøjet min Ret, omspændt mig med sit Net.
| דעו-אפו כי-אלוה עותני ומצודו עלי הקיף |
7 Se, jeg skriger: Vold! men faar ikke Svar, raaber om Hjælp, der er ingen Ret.
| הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט |
8 Han spærred min Vej, jeg kom ikke frem, han hylled mine Stier i Mørke;
| ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים |
9 han klædte mig af for min Ære, berøved mit Hoved Kronen,
| כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי |
10 brød mig ned overalt, saa jeg maa bort, oprykked mit Haab som Træet;
| יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי |
11 hans Vrede blussede mod mig, han regner mig for sin Fjende;
| ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו |
12 samlede rykker hans Flokke frem og bryder sig Vej imod mig, de lejrer sig om mit Telt.
| יחד יבאו גדודיו--ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי |
13 Mine Brødre har fjernet sig fra mig, Venner er fremmede for mig,
| אחי מעלי הרחיק וידעי אך-זרו ממני |
14 mine nærmeste og Kendinge holder sig fra mig, de, der er i mit Hus, har glemt mig;
| חדלו קרובי ומידעי שכחוני |
15 mine Piger regner mig for en fremmed, vildfremmed er jeg i deres Øjne;
| גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם |
16 ej svarer min Træl, naar jeg kalder, jeg maa trygle ham med min Mund;
| לעבדי קראתי ולא יענה במו-פי אתחנן-לו |
17 ved min Aande væmmes min Hustru, mine egne Brødre er jeg en Stank;
| רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני |
18 selv Drenge agter mig ringe, naar jeg rejser mig, taler de mod mig;
| גם-עוילים מאסו בי אקומה וידברו-בי |
19 Standsfæller væmmes til Hobe ved mig, de, jeg elskede, vender sig mod mig.
| תעבוני כל-מתי סודי וזה-אהבתי נהפכו-בי |
20 Benene hænger fast ved min Hud, med Kødet i Tænderne slap jeg bort.
| בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני |
21 Naade, mine Venner, Naade, thi Guds Haand har rørt mig!
| חנני חנני אתם רעי כי יד-אלוה נגעה בי |
22 Hvi forfølger og I mig som Gud og mættes ej af mit Kød?
| למה תרדפני כמו-אל ומבשרי לא תשבעו |
23 Ak, gid mine Ord blev skrevet op, blev tegnet op i en Bog,
| מי-יתן אפו ויכתבון מלי מי-יתן בספר ויחקו |
24 med Griffel af Jern, med Bly indristet i Klippen for evigt!
| בעט-ברזל ועפרת-- לעד בצור יחצבון |
25 Men jeg ved, at min Løser lever, over Støvet vil en Forsvarer staa frem.
| ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על-עפר יקום |
26 Naar min sønderslidte Hud er borte, skal jeg ud fra mit Kød skue Gud,
| ואחר עורי נקפו-זאת ומבשרי אחזה אלוה |
27 hvem jeg skal se paa min Side; ham skal mine Øjne se, ingen fremmed! Mine Nyrer forgaar i mit Indre!
| אשר אני אחזה-לי--ועיני ראו ולא-זר כלו כליתי בחקי |
28 Naar I siger: »Hor vi skal forfølge ham, Sagens Rod vil vi udfinde hos ham!«
| כי תאמרו מה-נרדף-לו ושרש דבר נמצא-בי |
29 saa tag jer i Vare for Sværdet; thi Vrede rammer de lovløse, at I skal kende, der kommer en Dom!
| גורו לכם מפני-חרב--כי-חמה עונות חרב למען תדעון שדין (שדון) |
