Job 15
1 Saa tog Temaniten Elifaz til Orde og sagde:
| ויען אליפז התימני ויאמר |
2 Mon Vismand svarer med Mundsvejr og fylder sit Indre med Østenvind
| החכם יענה דעת-רוח וימלא קדים בטנו |
3 for at hævde sin Ret med gavnløs Tale, med Ord, som intet baader?
| הוכח בדבר לא-יסכון ומלים לא-יועיל בם |
4 Desuden nedbryder du Gudsfrygt og krænker den Stilhed, som tilkommer Gud.
| אף-אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני-אל |
5 Din Skyld oplærer din Mund, du vælger de listiges Sprog.
| כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים |
6 Din Mund domfælder dig, ikke jeg, dine Læber vidner imod dig!
| ירשיעך פיך ולא-אני ושפתיך יענו-בך |
7 Var du den første, der fødtes, kom du til Verden, før Højene var?
| הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת |
8 Mon du lytted til, da Gud holdt Raad, og mon du rev Visdommen til dig?
| הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה |
9 Hvad ved du, som vi ikke ved, hvad forstaar du, som vi ikke kender?
| מה-ידעת ולא נדע תבין ולא-עמנו הוא |
10 Ogsaa vi har en gammel iblandt os, en Olding, hvis Dage er fler end din Faders!
| גם-שב גם-ישיש בנו-- כביר מאביך ימים |
11 Er Guds Trøst dig for lidt, det Ord, han mildelig talede til dig?
| המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך |
12 Hvi river dit Hjerte dig hen, hvi ruller dit Øje vildt?
| מה-יקחך לבך ומה-ירזמון עיניך |
13 Thi du vender din Harme mod Gud og udstøder Ord af din Mund.
| כי-תשיב אל-אל רוחך והצאת מפיך מלין |
14 Hvor kan et Menneske være rent, en kvindefødt have Ret?
| מה-אנוש כי-יזכה וכי-יצדק ילוד אשה |
15 End ikke sine Hellige tror han, og Himlen er ikke ren i hans Øjne,
| הן בקדשו לא יאמין ושמים לא-זכו בעיניו |
16 hvad da den stygge, den onde, Manden, der drikker Uret som Vand!
| אף כי-נתעב ונאלח איש-שתה כמים עולה |
17 Jeg vil sige dig noget, hør mig, jeg fortæller, hvad jeg har set,
| אחוך שמע-לי וזה-חזיתי ואספרה |
18 hvad vise Mænd har forkyndt, deres Fædre ikke dulgt,
| אשר-חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם |
19 dem alene var Landet givet, ingen fremmed færdedes blandt dem:
| להם לבדם נתנה הארץ ולא-עבר זר בתוכם |
20 Den gudløse ængstes hele sit Liv, de stakkede Aar, en Voldsmand lever;
| כל-ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ |
21 Rædselslyde fylder hans Ører, midt under Fred er Hærgeren over ham;
| קול-פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו |
22 han undkommer ikke fra Mørket, opsparet er han for Sværdet,
| לא-יאמין שוב מני-חשך וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב |
23 udset til Føde for Gribbe, han ved, at han staar for Fald;
| נדד הוא ללחם איה ידע כי-נכון בידו יום-חשך |
24 Mørkets Dag vil skræmme ham. Trængsel og Angst overvælde ham som en Konge, rustet til Strid.
| יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור |
25 Thi Haanden rakte han ud mod Gud og bød den Almægtige Trods,
| כי-נטה אל-אל ידו ואל-שדי יתגבר |
26 stormed haardnakket mod ham med sine tykke, buede Skjolde.
| ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו |
27 Thi han dækked sit Ansigt med Fedt og samlede Huld paa sin Lænd.
| כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל |
28 tog Bolig i Byer, der øde laa hen, i Huse, man ikke maa bo i, bestemt til at ligge i Grus.
| וישכון ערים נכחדות--בתים לא-ישבו למו אשר התעתדו לגלים |
29 Han bliver ej rig, hans Velstand forgaar, til Jorden bøjer sig ikke hans Aks;
| לא-יעשר ולא-יקום חילו ולא-יטה לארץ מנלם |
30 han undkommer ikke fra Mørket. Solglød udtørrer hans Spire, hans Blomst rives bort af Vinden.
| לא-יסור מני-חשך--ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו |
31 Han stole ikke paa Tomhed — han farer vild — thi Tomhed skal være hans Løn!
| אל-יאמן בשו נתעה כי-שוא תהיה תמורתו |
32 I Utide visner hans Stamme, hans Palmegren skal ikke grønnes;
| בלא-יומו תמלא וכפתו לא רעננה |
33 han ryster som Ranken sin Drue af og kaster som Olietræet sin Blomst.
| יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו |
34 Thi vanhelliges Samfund er goldt, og Ild fortærer Bestikkelsens Telte;
| כי-עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי-שחד |
35 svangre med Kvide, føder de Uret, og deres Moderskød fostrer Svig!
| הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה |
