Job 13
1 Se, mit Øje har skuet alt dette, mit Øre har hørt og mærket sig det;
| הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃ |
2 hvad I ved, ved ogsaa jeg, jeg falder ikke igennem for jer.
| כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃ |
3 Men til den Almægtige vil jeg tale, med Gud er jeg sindet at gaa i Rette,
| אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃ |
4 mens I smører paa med Løgn; usle Læger er I til Hobe.
| ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃ |
5 Om I dog vilde tie stille, saa kunde I regnes for vise!
| מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃ |
6 Hør dog mit Klagemaal, mærk mine Læbers Anklage!
| שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃ |
7 Forsvarer I Gud med Uret, forsvarer I ham med Svig?
| הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃ |
8 Vil I tage Parti for ham, vil I træde i Skranken for Gud?
| הפניו תשאון אם לאל תריבון׃ |
9 Gaar det godt, naar han ransager eder, kan I narre ham, som man narrer et Menneske?
| הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃ |
10 Revse jer vil han alvorligt, om I lader som intet og dog er partiske.
| הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃ |
11 Vil ikke hans Højhed skræmme jer og hans Rædsel falde paa eder?
| הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃ |
12 Eders Tankesprog bliver til Askesprog, som Skjolde af Ler eders Skjolde.
| זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃ |
13 Ti stille, at jeg kan tale, saa overgaa mig, hvad der vil!
| החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃ |
14 Jeg vil bære mit Kød i Tænderne og tage mit Liv i min Haand;
| על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃ |
15 se, han slaar mig ihjel, jeg har intet Haab, dog lægger jeg for ham min Færd.
| הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃ |
16 Det er i sig selv en Sejr for mig, thi en vanhellig vover sig ikke til ham!
| גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃ |
17 Hør nu ret paa mit Ord, lad mig tale for eders Ører!
| שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃ |
18 Se, til Rettergang er jeg rede, jeg ved, at Retten er min!
| הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃ |
19 Hvem kan vel trætte med mig? Da skulde jeg tie og opgive Aanden!
| מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃ |
20 Kun for to Ting skaane du mig, saa kryber jeg ikke i Skjul for dig:
| אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃ |
21 Din Haand maa du tage fra mig, din Rædsel skræmme mig ikke!
| כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃ |
22 Saa stævn mig, og jeg skal svare, eller jeg vil tale, og du skal svare!
| וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃ |
23 Hvor stor er min Skyld og Synd? Lad mig vide min Brøde og Synd!
| כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃ |
24 Hvi skjuler du dog dit Aasyn og regner mig for din Fjende?
| למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃ |
25 Vil du skræmme et henvejret Blad, forfølge et vissent Straa,
| העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃ |
26 at du skriver mig saa bitter en Dom og lader mig arve min Ungdoms Skyld,
| כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃ |
27 lægger mine Fødder i Blokken, vogter paa alle mine Veje, indkredser mine Fødders Trin!
| ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃ |
28 Og saa er han dog som smuldrende Trøske, som Klæder, der ædes op af Møl,
| והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃ |
