Job 11
1 Saa tog Na'amatiten Zofar til Orde og sagde:
| וַיַּעַן צֹפַר הַֽנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַֽר׃ |
2 Skal en Ordgyder ej have Svar, skal en Mundheld vel have Ret?
| הֲרֹב דְּבָרִים לֹא יֵעָנֶה וְאִם־אִישׁ שְׂפָתַיִם יִצְדָּֽק׃ |
3 Skal Mænd vel tie til din Skvalder, skal du spotte og ikke faa Skam?
| בַּדֶּיךָ מְתִים יַחֲרִישׁו וַתִּלְעַג וְאֵין מַכְלִֽם׃ |
4 Du siger: »Min Færd er lydeløs, og jeg er ren i hans Øjne!«
| וַתֹּאמֶר זַךְ לִקְחִי וּבַר הָיִיתִי בְעֵינֶֽיךָ׃ |
5 Men vilde dog Gud kun tale, oplade sine Læber imod dig,
| וְֽאוּלָם מִֽי־יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּֽךְ׃ |
6 kundgøre dig Visdommens Løndom, thi underfuld er den i Væsen; da vilde du vide, at Gud har glemt dig en Del af din Skyld!
| וְיַגֶּד־לְךָ ׀ תַּֽעֲלֻמוֹת חָכְמָה כִּֽי־כִפְלַיִם לְֽתוּשִׁיָּה וְדַע כִּֽי־יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ |
7 Har du loddet Bunden i Gud og naaet den Almægtiges Grænse?
| הַחֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד־תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָֽא׃ |
| גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה־תִּפְעָל עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה־תֵּדָֽע׃ (Sheol h7585) |
9 Den overgaar Jorden i Vidde, er mere vidtstrakt end Havet.
| אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי־יָֽם׃ |
10 Farer han frem og fængsler, stævner til Doms, hvem hindrer ham?
| אִם־יַחֲלֹף וְיַסְגִּיר וְיַקְהִיל וּמִי יְשִׁיבֶֽנּוּ׃ |
11 Han kender jo Løgnens Mænd, Uret ser han og agter derpaa,
| כִּי־הוּא יָדַע מְתֵי־שָׁוְא וַיַּרְא־אָוֶן וְלֹא יִתְבּוֹנָֽן׃ |
12 saa tomhjernet Mand faar Vid, og Vildæsel fødes til Menneske.
| וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵֽד׃ |
13 Hvis du faar Skik paa dit Hjerte og breder dine Hænder imod ham,
| אִם־אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ וּפָרַשְׂתָּ אֵלָיו כַּפֶּֽךָ׃ |
14 hvis Uret er fjern fra din Haand, og Brøde ej bor i dit Telt,
| אִם־אָוֶן בְּיָדְךָ הַרְחִיקֵהוּ וְאַל־תַּשְׁכֵּן בְּאֹהָלֶיךָ עַוְלָֽה׃ |
15 ja, da kan du lydefri løfte dit Aasyn og uden at frygte staa fast,
| כִּי־אָז ׀ תִּשָּׂא פָנֶיךָ מִמּוּם וְהָיִיתָ מֻצָק וְלֹא תִירָֽא׃ |
16 ja, da skal du glemme din Kvide, mindes den kun som Vand, der flød bort;
| כִּי־אַתָּה עָמָל תִּשְׁכָּח כְּמַיִם עָבְרוּ תִזְכֹּֽר׃ |
17 dit Liv skal overstraale Middagssolen, Mørket vorde som lyse Morgen.
| וּֽמִצָּהֳרַיִם יָקוּם חָלֶד תָּעֻפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶֽה׃ |
18 Tryg skal du være, fordi du har Haab; du ser dig om og gaar trygt til Hvile,
| וּֽבָטַחְתָּ כִּי־יֵשׁ תִּקְוָה וְחָפַרְתָּ לָבֶטַח תִּשְׁכָּֽב׃ |
19 du ligger uden at skræmmes op. Til din Yndest vil mange bejle.
| וְֽרָבַצְתָּ וְאֵין מַחֲרִיד וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּֽים׃ |
20 Men de gudløses Øjne vansmægter; ude er det med deres Tilflugt, deres Haab er blot at udaande Sjælen!
| וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם וְתִקְוָתָם מַֽפַּח־נָֽפֶשׁ׃ |
