Salme 78
1 Mit Folk! vend dine Øren til min Lære, bøjer eders Øren til min Munds Tale!
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי׃ |
2 Jeg vil oplade min Mund med Ordsprog, jeg vil udgyde mørke Taler fra fordums Tid,
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃ |
3 dem, som vi have hørt og vide, og vore Fædre have fortalt os.
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו׃ |
4 Dette ville vi ikke dølge for deres Børn, for den Slægt, som kommer herefter, men forkynde Herrens megen Pris og hans Styrke og hans underfulde Gerninger, som han har gjort.
| לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃ |
5 Han oprettede et Vidnesbyrd i Jakob og satte en Lov i Israel, i hvilken han bød vore Fædre at kundgøre dem for deres Børn,
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם׃ |
6 paa det den Slægt, som kom herefter, de Børn, som skulde fødes, kunde vide det, at de kunde staa op og fortælle det for deres Børn,
| למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃ |
7 og at de maatte sætte deres Haab paa Gud og ikke glemme Guds Gerninger, men bevare hans Bud;
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו׃ |
8 og at de ikke skulde vorde som deres Fædre, en modvillig og genstridig Slægt, en Slægt, som ikke beredte sit Hjerte, og hvis Aand ikke holdt trofast ved Gud.
| ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃ |
9 Efraims Børn vare rustede Bueskytter, men svigtede paa Stridens Dag.
| בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב׃ |
10 De holdt ikke Guds Pagt og vægrede sig ved at vandre i hans Lov.
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃ |
11 Og de glemte hans Gerninger og hans underfulde Ting, som han havde ladet dem se.
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃ |
12 For deres Fædre havde han gjort Undere i Ægyptens Land, paa Zoans Mark.
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען׃ |
13 Han adskilte Havet og lod dem gaa igennem og optaarnede Vandet som en Dynge.
| בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד׃ |
14 Og han ledede dem om Dagen ved Skyen og den ganske Nat ved Ildens Lys.
| וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש׃ |
15 Han kløvede Klipper i Ørken og gav dem at drikke som af store Dyb.
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃ |
16 Og han lod Bække strømme frem af Klippen og lod Vand rinde ned som Floder.
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃ |
17 Men de bleve endnu ved med at synde imod ham, med at være genstridige imod den Højeste i Ørken.
| ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה׃ |
18 Og de fristede Gud i deres Hjerte, saa at de begærede Mad for deres Lyst.
| וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃ |
19 Og de talte imod Gud; de sagde: Mon Gud kan berede et Bord i Ørken?
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃ |
20 Se, han har slaget Klippen, saa at der flød Vand, og Bækkene løb over; mon han og kan give Brød; mon han kan skaffe Kød for sit Folk?
| הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃ |
21 Derfor, da Herren hørte det, blev han fortørnet; og en Ild optændtes imod Jakob, og en Vrede opkom imod Israel,
| לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל׃ |
22 fordi de ikke troede paa Gud og ikke forlode sig paa hans Frelse.
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃ |
23 Og han bød Skyerne heroventil og oplod Himlenes Døre.
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃ |
24 Og han lod Man regne paa dem til at æde og gav dem Himmelkorn.
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃ |
25 Hver aad de stærkes Brød; han sendte dem Mad til Mættelse.
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃ |
26 Han lod Østenvejr fare frem under Himmelen og førte Søndenvejr frem ved sin Styrke.
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃ |
27 Og han lod Kød regne ned over dem som Støv og flyvende Fugle som Havets Sand.
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃ |
28 Og han lod dem falde midt i sin Lejr, trindt omkring sine Boliger.
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃ |
29 Og de aade og bleve saare mætte; han tilførte dem det, som de havde faaet Lyst til.
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃ |
30 De havde ikke styret deres Lyst, deres Mad var endnu i deres Mund:
| לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃ |
31 Da opsteg Guds Vrede imod dem, og han ihjelslog nogle iblandt de kraftigste af dem; og han nedslog de unge Mænd i Israel.
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃ |
32 Med alt det syndede de endnu og troede ikke paa hans underfulde Gerninger.
| בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו׃ |
33 Derfor lod han deres Dage svinde hen i Forfængelighed og deres Aar i Forskrækkelse.
| ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃ |
34 Naar han slog dem ihjel, da søgte de ham, og de vendte om og søgte Gud aarle.
| אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃ |
35 Og de kom i Hu, at Gud var deres Klippe, og Gud, den Højeste, deres Genløser.
| ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם׃ |
36 Men de talte slesk for ham med deres Mund og løj for ham med deres Tunger.
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׃ |
37 Men deres Hjerte var ikke fast med ham, og de bleve ikke bestandige i hans Pagt.
| ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃ |
38 Dog, han er barmhjertig, han soner Misgerning og fordærver ikke; han vendte sin Vrede mangfoldige Gange bort fra dem og lod ej sin Harme helt bryde frem.
| והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו׃ |
39 Og han kom i Hu, at de vare Kød, et Aandepust, som farer hen og ej kommer tilbage.
| ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃ |
40 Hvor tit vare de genstridige imod ham i Ørken, bedrøvede ham i de øde Steder.
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃ |
41 Og de fristede Gud paany og mestrede den Hellige i Israel.
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃ |
42 De kom ikke hans Haand i Hu paa den Dag, da han udløste dem af Nød;
| לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר׃ |
43 da han satte sine Tegn i Ægypten og sine Undere paa Zoans Mark;
| אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען׃ |
44 da han forandrede deres Floder til Blod og deres Strømme, saa at de ikke kunde drikke af dem;
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון׃ |
45 og han sendte alle Haande Utøj paa dem, som aad dem, og Frøer, som voldte dem Fordærvelse;
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃ |
46 og han gav Kornormen deres Grøde og Græshoppen deres Arbejde;
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃ |
47 han slog deres Vintræer med Hagelen og deres Morbærtræer med Isstykker;
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃ |
48 og han overantvordede deres Dyr til Hagelen og deres Kvæg til Lynene;
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃ |
49 han sendte sin grumme Vrede paa dem, Harme og Fortørnelse og Angest, en Sending af Ulykkesbud;
| ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃ |
50 han banede Vej for sin Vrede, han sparede ikke deres Sjæl fra Døden, og han overantvordede deres Liv til Pesten;
| יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃ |
51 og han slog alle førstefødte i Ægypten, Kraftens Førstegrøde i Kams Telte;
| ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם׃ |
52 men sit Folk lod han drage ud som Faareflokken og førte dem i Ørken som Hjorden;
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃ |
53 og han ledede dem tryggelig, at de ikke flygtede; men Havet skjulte deres Fjender.
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים׃ |
54 Og han førte dem til sin Helligheds Landemærke, til dette Bjerg, som hans højre Haand havde forhvervet;
| ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו׃ |
55 og han uddrev Hedningerne for deres Ansigt og lod disses Land tilfalde dem som Arvedel; og han lod Israels Stammer bo i deres Telte.
| ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃ |
56 Men de fristede Gud, den Højeste, og vare genstridige imod ham og agtede ikke paa hans Vidnesbyrd.
| וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃ |
57 Og de vendte sig bort og bleve troløse som deres Fædre, de sloge tilbage som en falsk Bue.
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃ |
58 Og de opirrede ham ved deres Høje og gjorde ham nidkær ved deres udskaarne Billeder.
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃ |
59 Der Gud det hørte, da blev han fortørnet, og han foragtede Israel saare.
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃ |
60 Han forlod Boligen i Silo, det Paulun, som han havde sat til at bo udi iblandt Menneskene.
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃ |
61 Og han gav sin Magt i Fangenskab og sin Herlighed i Fjendens Haand.
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר׃ |
62 Og han overantvordede sit Folk til Sværd og fortørnedes paa sin Arv.
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃ |
63 Ild fortærede deres unge Mandskab, og deres Jomfruer fik ingen Brudesang.
| בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו׃ |
64 Deres Præster faldt for Sværdet, og deres Enker begræd dem ikke.
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃ |
65 Da opvaagnede Herren som en sovende, som en Helt, der jubler af Vin.
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין׃ |
66 Og han slog sine Fjender tilbage, han gjorde dem en evig Skam.
| ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃ |
67 Og han forkastede Josefs Telt og udvalgte ikke Efraims Stamme;
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃ |
68 men han udvalgte Judas Stamme, Zions Bjerg, som han elskede.
| ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב׃ |
69 Og han byggede sin Helligdom lig Højderne, lig Jorden, hvilke han har grundfæstet evindelig.
| ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃ |
70 Og han udvalgte David, sin Tjener, og tog ham fra Faarestierne;
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃ |
71 fra Faarene, som gave Die, lod han ham komme at vogte Jakob sit Folk og Israel sin Arv.
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃ |
72 Og han vogtede dem efter sit Hjertes Oprigtighed og ledede dem med forstandig Haand.
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃ |
