Salme 73
1 Kun god er Gud imod Israel, imod de rene af Hjertet.
| מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים-- לברי לבב |
2 Men jeg — nær vare mine Fødder bøjede af Vejen; mine Skridt vare lige ved at glide ud.
| ואני--כמעט נטוי (נטיו) רגלי כאין שפכה (שפכו) אשרי |
3 Thi jeg blev nidkær over Daarerne; jeg maatte se, at det gik de ugudelige vel.
| כי-קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה |
4 Thi der findes intet Baand for dem indtil deres Død, og deres Styrke er vel ved Magt.
| כי אין חרצבות למותם ובריא אולם |
5 De have ikke Møje som andre Folk, og de blive ikke plagede som andre Mennesker.
| בעמל אנוש אינמו ועם-אדם לא ינגעו |
6 Derfor har Hovmod prydet dem som en Kæde, Vold skjuler dem som et Smykke.
| לכן ענקתמו גאוה יעטף-שית חמס למו |
7 Deres Øjne staa ud af Fedme; Hjertets Tanker faa Fremgang.
| יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב |
8 De haane og tale i Ondskab om at øve Vold; fra det høje tale de.
| ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו |
9 De sætte deres Mund i Himmelen, og deres Tunge farer frem paa Jorden.
| שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ |
10 Derfor vender deres Folk hid, og Vand i fulde Drag uddrikkes af dem.
| לכן ישיב (ישוב) עמו הלם ומי מלא ימצו למו |
11 Og de sige: Hvorledes skulde Gud vide det? og er der Kundskab hos den Højeste?
| ואמרו איכה ידע-אל ויש דעה בעליון |
12 Se, disse ere de ugudelige; dog ere de rolige til evig Tid, de forøge deres Gods.
| הנה-אלה רשעים ושלוי עולם השגו-חיל |
13 Kun forgæves har jeg renset mit Hjerte og toet mine Hænder i Uskyldighed.
| אך-ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי |
14 Og dog blev jeg plaget den ganske Dag, og min Straf var der hver Morgen.
| ואהי נגוע כל-היום ותוכחתי לבקרים |
15 Dersom jeg havde sagt: Jeg vil føre saadan Tale; se, da havde jeg handlet troløst imod dine Børns Slægt.
| אם-אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי |
16 Og jeg tænkte efter for at forstaa det; men det var en Kval i mine Øjne,
| ואחשבה לדעת זאת עמל היא (הוא) בעיני |
17 indtil jeg gik ind i Guds Helligdomme og gav Agt paa deres Endeligt.
| עד-אבוא אל-מקדשי-אל אבינה לאחריתם |
18 Kun paa slibrige Steder sætter du dem; du lader dem falde til at ødelægges.
| אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות |
19 Hvorledes ere de i et Øjeblik gaaede til Grunde? de ere omkomne, de have faaet Ende ved Forskrækkelserne.
| איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן-בלהות |
20 De ere ligesom en Drøm, naar een er opvaagnet; Herre! naar du opvaagner, vil du foragte deres Billede.
| כחלום מהקיץ-- אדני בעיר צלמם תבזה |
21 Da mit Hjerte var bittert, og det stak mig i mine Nyrer,
| כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן |
22 da var jeg ufornuftig og kunde ikke forstaa noget, jeg var som et Dyr for dig.
| ואני-בער ולא אדע בהמות הייתי עמך |
23 Men jeg vil stedse blive hos dig; du holder ved min højre Haand.
| ואני תמיד עמך אחזת ביד-ימיני |
24 Du leder mig efter dit Raad, og derefter optager du mig til Ære.
| בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני |
25 Hvem har jeg i Himlene? og lige med dig har jeg ikke Lyst til noget paa Jorden.
| מי-לי בשמים ועמך לא-חפצתי בארץ |
26 Forsmægter mit Kød og mit Hjerte, saa er Gud mit Hjertes Klippe og min Del evindelig.
| כלה שארי ולבבי צור-לבבי וחלקי--אלהים לעולם |
27 Thi se, de som holde sig langt borte fra dig, omkomme; du udrydder hver den, som ved Bolen viger af fra dig.
| כי-הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל-זונה ממך |
28 Men det er mig godt, at Gud er mig nær; jeg har sat mit Haab paa den Herre, Herre, at jeg kan fortælle alle dine Gerninger.
| ואני קרבת אלהים-- לי-טוב שתי באדני יהוה מחסי לספר כל-מלאכותיך |
