Salme 71
1 Herre! jeg forlader mig paa dig, lad mig ikke beskæmmes evindelig!
| בך-יהוה חסיתי אל-אבושה לעולם |
2 Red mig ved din Retfærdighed og udfri mig; bøj dit Øre til mig og frels mig!
| בצדקתך תצילני ותפלטני הטה-אלי אזנך והושיעני |
3 Vær mig en Klippe til Bolig, hvorhen jeg altid kan ty, du, som har befalet at frelse mig; thi du er min Klippe og min Befæstning.
| היה לי לצור מעון לבוא-- תמיד צוית להושיעני כי-סלעי ומצודתי אתה |
4 Min Gud! udfri mig af en ugudeligs Haand, af dens Haand, som gør Uret, og som undertrykker.
| אלהי--פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ |
5 Thi du er min Fortrøstning; Herre, Herre! du er min Tillid fra min Ungdom af.
| כי-אתה תקותי אדני יהוה מבטחי מנעורי |
6 Paa dig har jeg forladt mig fast fra Moders Liv, du har draget mig af min Moders Skød; min Lovsang er altid om dig.
| עליך נסמכתי מבטן--ממעי אמי אתה גוזי בך תהלתי תמיד |
7 Jeg har været for mange som et Under; men du er min stærke Tillid.
| כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי-עז |
8 Lad min Mund fyldes med din Lovsang, den ganske Dag med din Pris.
| ימלא פי תהלתך כל-היום תפארתך |
9 Forkast mig ikke i Alderdommens Tid; forlad mig ikke, naar min Kraft forgaar!
| אל-תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל-תעזבני |
10 Thi mine Fjender tale imod mig, og de, som tage Vare paa min Sjæl, raadføre sig med hverandre,
| כי-אמרו אויבי לי ושמרי נפשי נועצו יחדו |
11 sigende: Gud har forladt ham, forfølger og griber ham; thi der er ingen, som frier.
| לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי-אין מציל |
12 Gud! vær ikke langt fra mig; min Gud! skynd dig at hjælpe mig!
| אלהים אל-תרחק ממני אלהי לעזרתי חישה (חושה) |
13 Lad dem beskæmmes, fortæres, som staa imod min Sjæl, lad dem iføres Forhaanelse og Skændsel, som søge min Ulykke.
| יבשו יכלו שטני נפשי יעטו חרפה וכלמה--מבקשי רעתי |
14 Men jeg vil altid haabe, og al din Pris vil jeg endnu mangfoldiggøre.
| ואני תמיד איחל והוספתי על-כל-תהלתך |
15 Min Mund skal fortælle din Retfærdighed, din Frelse den ganske Dag; thi jeg ved ikke Tal derpaa.
| פי יספר צדקתך--כל-היום תשועתך כי לא ידעתי ספרות |
16 Jeg vil komme frem med Herrens, Herrens vældige Gerninger; jeg vil minde om din Retfærdighed, din alene.
| אבוא--בגברות אדני יהוה אזכיר צדקתך לבדך |
17 Gud! du har lært mig fra min Ungdom af, og indtil nu kundgør jeg dine underfulde Gerninger.
| אלהים למדתני מנעורי ועד-הנה אגיד נפלאותיך |
18 Ja, endog indtil Alderdommen og de graa Haar, o Gud! forlad mig ikke; indtil jeg kan kundgøre din Arm for Efterslægten, din Kraft for hver den, som komme skal.
| וגם עד-זקנה ושיבה-- אלהים אל-תעזבני עד-אגיד זרועך לדור לכל-יבוא גבורתך |
19 Og din Retfærdighed strækker sig, o Gud! til det høje; du, som har gjort store Ting, Gud! hvo er som du?
| וצדקתך אלהים עד-מרום אשר-עשית גדלות אלהים מי כמוך |
20 Du, som har ladet mig se mange Angester og Ulykker, du vil gøre mig levende igen og hente mig op igen fra Jordens Afgrunde.
| אשר הראיתנו (הראיתני) צרות רבות-- ורעות תשוב תחינו (תחיני) ומתהמות הארץ תשוב תעלני |
21 Gør min Herlighed stor og trøst mig igen!
| תרב גדלתי ותסב תנחמני |
22 Og jeg vil takke dig med Strengeleg for din Sandhed, min Gud! jeg vil synge for dig til Harpe, du Hellige i Israel!
| גם-אני אודך בכלי-נבל-- אמתך אלהי אזמרה לך בכנור-- קדוש ישראל |
23 Mine Læber skulle juble, naar jeg synger for dig; ja, min Sjæl, som du har genløst.
| תרננה שפתי כי אזמרה-לך ונפשי אשר פדית |
24 Og min Tunge skal tale den ganske Dag om din Retfærdighed; thi de ere beskæmmede, thi de ere blevne til Skamme, som søge min Ulykke.
| גם-לשוני-- כל-היום תהגה צדקתך כי-בשו כי-חפרו מבקשי רעתי |
