Salme 69
1 Til Sangmesteren; til „Lillierne‟; af David.
| למנצח על שושנים לדוד הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש׃ |
2 Gud frels mig; thi Vandene ere komne indtil Sjælen.
| טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני׃ |
3 Jeg er sunken i Dybets Dynd, hvor man ej kan fæste Fod; jeg er kommen i Vandenes Dyb, og Strømmen overskyller mig.
| יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי׃ |
4 Jeg er bleven træt af det, jeg har raabt, min Strube er hæs; mine Øjne ere fortærede, idet jeg venter paa min Gud.
| רבו משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא גזלתי אז אשיב׃ |
5 Flere end Haar paa mit Hoved ere de, som hade mig uden Aarsag; mægtige ere de, som søge at udrydde mig, mine Fjender uden Skel; jeg maa gengive det, jeg ikke har røvet.
| אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו׃ |
6 Gud! du ved min Daarlighed, og min Skyld er ikke dulgt for dig.
| אל יבשו בי קויך אדני יהוה צבאות אל יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל׃ |
7 Lad ikke dem, som bie efter dig, Herre, Herre Zebaoth! beskæmmes ved mig; lad ikke dem, som søge dig, Israels Gud, blive forhaanede ved mig.
| כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני׃ |
8 Thi jeg bærer Forhaanelse for din Skyld; Skændsel har skjult mit Ansigt.
| מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי׃ |
9 Jeg er bleven fremmed for mine Brødre og en Udlænding for min Moders Børn.
| כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי׃ |
10 Thi Nidkærhed for dit Hus har fortæret mig, og deres Forhaanelser, som dig forhaane, ere faldne paa mig.
| ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי׃ |
11 Og jeg græd min Sjæl ud under Faste; men det blev mig til Forhaanelser.
| ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל׃ |
12 Og jeg brugte Sæk til mit Klædebon, og jeg blev dem til et Ordsprog.
| ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר׃ |
13 De, som sidde i Porten, snakke om mig, og de, som drikke stærk Drik, synge Viser om mig.
| ואני תפלתי לך יהוה עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך׃ |
14 Men jeg henflyr med min Bøn til dig, Herre! i Naadens Tid, o Gud! efter din megen Miskundhed: Bønhør mig for din Frelses Sandheds Skyld!
| הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים׃ |
15 Frels mig af Dyndet, at jeg ikke synker; lad mig frelses fra mine Avindsmænd og fra Vandenes Dyb!
| אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה׃ |
16 Lad Vandstrømmene ikke overskylle mig, ej heller Dybet sluge mig; lad og I ikke Hulen lukke sin Mund over mig!
| ענני יהוה כי טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי׃ |
17 Bønhør mig, Herre! thi din Miskundhed er god; vend dit Ansigt til mig efter din store Barmhjertighed!
| ואל תסתר פניך מעבדך כי צר לי מהר ענני׃ |
18 Og skjul ikke dit Ansigt for din Tjener; thi jeg er angest, skynd dig, bønhør mig!
| קרבה אל נפשי גאלה למען איבי פדני׃ |
19 Hold dig nær til min Sjæl, genløs den, udfri mig for mine Fjenders Skyld!
| אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל צוררי׃ |
20 Du kender min Forhaanelse og min Skam og min Skændsel; alle mine Modstandere ere aabenbare for dig.
| חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי׃ |
21 Forhaanelse har brudt mit Hjerte, og jeg blev svag; og jeg ventede paa Medynk, men der var ingen, og paa Trøstere; men jeg fandt ikke nogen.
| ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ׃ |
22 Og de gave mig Galde at æde og Eddike at drikke i min Tørst.
| יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש׃ |
23 Deres Bord blive foran dem til en Strikke og til en Snare, naar de ere trygge.
| תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃ |
24 Lad deres Øjne formørkes, at de ikke se, og lad deres Lænder altid rave!
| שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם׃ |
25 Udøs din Harme over dem, og lad din brændende Vrede gribe dem!
| תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי ישב׃ |
26 Deres Bolig vorde øde; ingen være, som bor i deres Telte.
| כי אתה אשר הכית רדפו ואל מכאוב חלליך יספרו׃ |
27 Thi de forfølge den, som du har slaget, og de fortælle om deres Pine, som du har saaret.
| תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך׃ |
28 Læg Skyld til deres Skyld, og lad dem ikke komme til din Retfærdighed!
| ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו׃ |
29 Lad dem udslettes af de levendes Bog, og lad dem ikke opskrives med de retfærdige!
| ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני׃ |
30 Dog, jeg er elendig og har Smerte; Gud! lad din Frelse ophøje mig.
| אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה׃ |
31 Jeg vil love Guds Navn med Sang, og jeg vil storlig ære ham med Taksigelse.
| ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס׃ |
32 Og det skal bedre behage Herren end en ung Okse med Horn og Klove.
| ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם׃ |
33 De sagtmodige have set det, de skulle glæde sig; I, som søge Gud — og eders Hjerte leve op!
| כי שמע אל אביונים יהוה ואת אסיריו לא בזה׃ |
34 Thi Herren hører de fattige og foragter ikke sin bundne.
| יהללוהו שמים וארץ ימים וכל רמש בם׃ |
35 Himmel og Jord skulle love ham, Havet og alt det, som vrimler derudi!
| כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה׃ |
36 Thi Gud skal frelse Zion og bygge Judas Stæder, og man skal bo der og eje det. Og hans Tjeneres Sæd skal arve det, og de, som elskede hans Navn, skulle bo derudi.
| וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה׃ |
